פעמים רבות הרגשתי שקופה, הרגשתי שהחיים עוברים לידי, שאני לא שם, ומכיוון שכך התאמתי את עצמי למצב וצמצמתי את עצמי יותר ויותר כאילו לא להפריע לעולם להתנהל, שהרי ממילא הוא מתנהל בלעדי.
בתקופה שהייתי ילדה ביסודי, אני זוכרת את עצמי רוצה להשתתף בשיעור מתוך התלהבות, לענות תשובות שאחרים לא יודעים, אבל כדי שלא יקנאו, לא ישנאו, לא יכעסו עלי, אני מצמצת את עצמי ונכנסת לצל, מנסה לא להתבלט, מתחילה להיות שקופה.
ככל שהחוויות האלו חזרו על עצמם יותר ויותר, הרגשתי יותר ויותר שקופה והתחלתי להאמין באמת שאין לי יכולות, שאני לא שווה, ואפשרתי לאנשים להתייחס אלי כאל שקופה ולא משמעותית.
הבעיה/המזל שלי היה שה"אני" שלי נלחם בי כל הזמן, רצה לצאת לאור, רצה להתחבר לכישורים, למי שאני באמת, לא נתן לי מנוחה, הציק, בלבל, הטריד וכל זה כדי שאצא מתוך ההשלמה הפסיבית שאימצתי לעצמי במשך השנים שאני שקופה, לא מסוגלת ליותר מדי, לא כדאי לי להתאמץ, להישאר בבינוניות, לא להעז ובעיקר לא להאמין בעצמי, לא לשאוף ליותר.
בדיעבד, זה מה שהוציא אותי מהצל שלי לאור, זה מה שעזר לי לצבוע את עצמי, להפסיק להיות שקופה.
הרצון שלי לחיות בשלום עם ה"אני הפנימי שלי, החזרה פנימה והחיבור ל"אני" עזר לי להבין מה קרה לי? מתי התחלתי להיות שקופה? איזו רגשות חוויתי באותה החלטה להיות שקופה? ובעיקר מה המצב של להיות שקופה "תרם" לי בחיים?
הבנתי של"אני" הילדה, להיות שקופה, עזר לי מבחינה חברתית, היה לי חשוב להיות מקובלת חברתית, שיאהבו אותי, וזו הייתה הדרך שמצאתי בכלים המצומצמים שהיו ברשותי לזכות באהבתם,
ההבנה הזו גרמה לי לשחרר את עצמי מהכעס, הביקורת והאכזבה שלי מעצמי על ההתנהלות שלי, הבנתי שזה שירת מטרה, ומה שחשוב יותר הייתה ההבנה, שהיום יש ברשותי כלים רבים וטובים להיות מקובלת ואהובה מבלי לגמד את עצמי ובלי להיות שקופה. לאט לאט תוך עבודה עצמית והתפתחות צבעתי את עצמי בצבעים, התחברתי לאהבות ישנות שלי, התחלתי להאמין בעצמי יותר, התחלתי לחלום ובעיקר לאפשר לעצמי להגשים חלומות מתוך אני שווה ומגיע לי.
אחת הסיבות שלמדתי אימון היה מתוך הרצון לעזור ולחבר כמה שיותר אנשים אנשים לצבע שלהם, לאמונה בעצמם, ההבנה העמוקה מתוך הניסיון שלי היתה, שחשוב לצייד אנשים בכלים לתקשורת טובה עם אנשים בלי להיות שקופים, לאפשר להם להיות אהובים בצבעים הטבעיים שלהם.
אז אם אני צריכה לתת טיפ חשוב ביחס לאנשים השקופים, שאם רואים מישהו נצמד לצל כדי שלא יראו אותו, פשוט להסתכל עליו בעיניים אוהבות, לחבק אותו, לשדר לו שהוא חשוב ואהוב, שהוא לא שקוף.
רונה עודד- מחלום למציאות כבר היום
מאמנת ומנחת קבוצות ליחידים וסדנאות טל’ 052-3748268
מוזמנים להצטרף לדף העסקי שלי:
- www.facebook.com/QueenCoach
