בעקבות הראשונים והמרגל: מסע בזמן בלב הרצליה

בתמונה איציק כהן יו"ר עמותת סוכני תיירות הפנים בישראל מעלה את נדיה כהן לדבר אל המשתתפים בסיור

הסיור שבו השתתפתי אורגן על ידי עמותת סוכני תיירות הפנים בישראל

היה מעניין הופעתי לגלות שני מוזיאונים: "מוזיאון אלי כהן" ומוזיאון "בית ראשונים" ששוכן בלב גן בוטני מקסים וכל זה  בהרצליה.

"מוזיאון אלי כהן"
כתובת: רחוב הנדיב 2, הרצליה (בניין העירייה הישן)

הסיור התחיל במוזיאון שלא השאיר עין יבשה – "מוזיאון אלי כהן"

כבר בכניסה מורגש שמדובר במקום יוצא דופן.

המוזיאון שוכן במבנה ההיסטורי שבו פעל בית הספר הראשון של הרצליה, ובהמשך שימש גם כבניין העירייה.

היום הוא מוקדש כולו להנצחתו של אלי כהן – סוכן המוסד שפעל בדמשק בשנות ה־60.

את הסיור הדריך דניאל גולדשטיין, שהיה חד, מרגש ואנושי.

הסיפור של כהן מועבר בשלושה צירים: האישי, המשפחתי וההיסטורי – מה שהפך את הדמות מאייקון נשגב לאדם שאפשר להזדהות איתו.

בין המוצגים המרשימים בלטו הטלית והנרתיק שליוו את כהן עוד מבר המצווה שלו, עד לפעולותיו מעבר לקווי האויב.

המוזיאון כולו שזור בפריטים נדירים שנתרמו על ידי נדיה כהן, רעייתו, כולל אחת משלוש המזוודות שאיתן הגיע לארץ.

דניאל הסביר שכהן הוצג בדמשק כאזרח ארגנטינאי ממוצא סורי, וכך הצליח להשתלב בדמשק ולפעול באופן שקט ומתוחכם.
בין המוצגים מכתבים שכתב אלי כהן למשפחתו . תעודות ועוד פריטים שמעידים  על דמותו חייו ופעילותו של המרגל הישראלי.

בלט כתב הספר “שלושת המוסקטרים” בצרפתית. לכאורה פרט שולי, לא אתן לכם ספויילר את  שמאחורי הספר – תגלו רק בביקור.

במוזיאון מספר חדרים כשכל אחד מהם מעוצב  בסגנון שונה ובהם מוצגים וסרטים .

כל החדרים מיוחדים, בעיני החדר האחרון יפיפה הוא מעוצב כחדר בדמשק.

סיימתי את הסיור בתחושת הערכה עמוקה, גאווה, ודמעה קטנה שנשארה בזווית העין.

מוזיאון בית ראשונים
כתובת: רחוב הנדיב 8, הרצליה

את הסיור הדריכה טל פעמוני אשל, שהעבירה את ההיסטוריה בדיוק ברגש הנכון – בלי להעמיס, אבל עם הרבה נשמה.
הצצה אל תוך הסלון המשוחזר משנות ה־40 הייתה כמו להיכנס לזמן אחר: רהיטים מקוריים, ציורים של בעלת הבית, חפצים אישיים – התחושה היא שלא מדובר במוזיאון אלא בבית שחי ונושם.

היה מרגש לראות את אריחי ריצפת החדר. הגרמופון, את שעון העץ , את הרדיו …

התרשמתי מאוד מהציר התלת-שכבתי שמציב זה לצד זה את קורות הרצליה, המדינה והעולם – ופתאום הכל מתחבר.

אהבתי גם את הסיפורים הקטנים – למשל, שמקור השם “בסה” הוא שיבוש של המילה “ביצה” (רבים ביצות) בפי הערבים , או איך תושבי הרצליה פנו לבן גוריון בבקשה להפוך את העיר לבירת המדינה, והוא השיב (בקריצה) שטרם הוקמה ועדה להחלטה בנושא.

האוספים של חפצים אוסף של חפצי בית, כלי עבודה של בעלי מלאכה שונים (ריגש אותי לראות את כלי העבודה של הסנדלר, לרגע הייתי הילדה הקטנה שיורדת לחדרון של שייקה הסנדלר בהקליר 22 ת"א לאסוף את הנעלים שנמסרו לתיקון.

גם את ריח עוגת השבת הנאפת בסיר הפלא לא החמצתי אבל מבחינתי גולת הכותרת הייתה הקופה הרושמת, אבי צבי קובלסקי ז"ל היה מכונאי שתיקן מכונות כתיבה, קבל לתיקון את הקופה הראשונה שהתקלקלה במשביר.

אני זוכרת את החלקים המפרקים על השולחן ואת אחי שעוזר במשימה …), כלי העבודה החקלאיים, הארכיון הדיגיטלי המרשים, וחזון החלוצים שאפשר להרגיש בכל פינה, תמונות של החלוצים מקימי העיר,  – כל אלה הפכו את הסיור לחוויה מרגשת, שמדברת לא רק על עבר, אלא גם על זהות.

חוויתי ביקור במוזיאון חי, נושם ומעורר השראה.

ראויה לציון שרון אלדמע, המנהלת בשתי ידיים מקצועיות ומסורות את שני האתרים – שילוב נדיר של חזון וניהול.

שרון ערכה לנו סיור בגן הבוטני המקסים .

פגשנו מיני עצים וביניהם עץ שהובא מאירן.

הגן פתוח בכל ימות השבוע והעירייה שותלת בו מדי עונה פרחים עונתיים .

על הגן צופה מי אם לא חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.

סיכום

שני המוזיאונים האלה בהרצליה פורשים יחד פסיפס מרגש של סיפור ישראלי שלם.

כל אחד מהמוזיאונים בדרכו – מרים מסך על פרקי יסוד בזהות הישראלית:

“בית ראשונים” פורש את סיפורה של עיר שקמה מתוך ביצות ופרדסים והפכה למוקד של הייטק ותרבות, עיר שחגגה 100 שנים להווסדה בשנה החולפת.

בעוד “מוזיאון אלי כהן” מציג בגבורה את דמותו של איש אחד שהקריב את חייו למען המדינה.

זהו מסע בזמן, בנפש ובתודעה, אין לי ספק – זהו סיור שצריך להפוך למסלול חובה לכל ישראלי.

תודות:

איציק כהן יו"ר עמותת סוכני תיירות הפנים בישראל – על הניצוח

המשווק חיליק פרץ

אמנון ארז – על הביצוע

צילום: נירה פרי