מי מכם לא עמד בפני מצב כזה שבו הוא מצניע את יכולותיו על מנת לא ליצור ציפייה או לבסס הנחה של תפקיד או רעיון.
עד אפילו שכחנו בעצמנו חלק מיכולותנו או את הבטחון לדעת שיש באפשרותנו לסדר.
ודווקא מכיון שהשבתי את הבטחון שלי ביכולותיי, נגלה בי כיצד אני בעצמי נאחזת ברעיון לגבי האדם שאיתי.
ומשראיתי, הדבר בא על מקומו בשלמות.
הכי מביך עבורי ברגע אינטימי שיש גילויים חדשים לגביי. שהאדם שאיתי מגלה לי אותי מקומות ששכחתי בי או שטרם הכרתי והתגובה אליי ברגעים אלו רגישה.
לכן חשוב לי לומר שהאדם שאיתי חצה כבר מספר מרשים של גבולות עד לרגע הזה והנו מכיר במושלמותי.
כך מתגברת בי תחושת המוגנות בי ואני מתפנה בידיעה לתת לאדם להשפיע עליי.
אני עושה מקום לגילויים האלו לרטוט בי ולעצב אותי, לשנות בי דברים, להעביר בי מידעים.
מרגישה אהובה.
מה מאפשר לי לתת את כל כולי במפגש
ולתת את כל כולי אחרת במפגש אחר?
מה שמאפשר לאדם שאיתי להיות מושפע ממני ולהיות כל כולו אחר במפגש הבא.
כשאני שבה אליי למרחב שלי (תודה)
אני ארצה לשחזר את כל הרגעים היפים שלנו ולהרגיש אותם אינסוף בגוף ולתת להם להוביל אותי במרחב שלי בעשייה שלי וביצירה.
וכשאני מגשימה תנועה יפה שגיליתי או נזכרתי בנוכחות אדם כעת במרחב שלי האישי וללא תלות באדם, אני מקיימת את מצוות הנפרדות.
(לעומת לשוב לאותו אדם על מנת לחוות חוויה מסוימת שהיתה כאילו רק הוא יכול לספק או זמין לי לשם צורך זה)
כשאני לומדת לקיים בעצמי תנועה שהתגלתה על ידי אדם, אני מתכוננת למפגש הבא.
והתנועה הזו מקרבת מאוד יפה
אך כדי להיפגש בשלמות
הייתי רוצה גם לקרר.
ואני מרשה לעצמי לשחזר את כל הרגעים בהם היה פגם בשלמות. פותחת רגעי עלבון מקומטים ומיישרת באור.
נותנת לאובדן לקחת אותי מהאדם ולחזור אל מושלמותי.
נותנת תוקף לכל מה שראיתי וחוויתי ומאפשרת לכל להראות ולהעמיד אותי במרחק מה מהאדם וקרובה אליי.
אם נשוב להיפגש,
נשוב כאדם שאהבה השפיעה עליו וכעת הוא אחר.
כשהציפייה ממני בתמימות לבוא חדשה
כך גם הרשות לקבל אדם חדש,
אולי אותו אדם, אולי אחר.