מאז יציאת סרטו העלילתי הראשון בשנת 1978, פדרו אלמודובר יצר יקום קולנועי ייחודי המאפיין רק את סרטיו. הבמאי הספרדי, הסופר, השחקן, המפיק וזוכה פרס האוסקר פעמיים, בוחן לעתים קרובות נושאים של קוויריות, מגדר, אמהות ותרבות ספרדית, והוא עושה זאת באמצעות כמה שיטות המייחדות רק אותו. מצד אחד, התכנים שהוא מציג בעלי מסרים חברתיים חזקים ומצד שני הסיפור מסופר כטלנובלה ספרדית טהורה. הטלנובלה תמיד עטופה בעיצוב מרהיב מוקפד, המכיל פריטי ריהוט ייחודיים ויצירות אמנות סימליות. השחקנית האהובה עליו, פנלופה קרוז, המופיעה ברוב סרטיו, מייצגת בעיניו את דמות האישה הדרמטית – ספרדיה במלוא הדרה.
על הסרט
"אימהות מקבילות" היא דרמה רומנטית רבת פעילות, המשתרעת על פני כארבע שנים בחייה של צלמת פרסומת מצליחה ממדריד בשם ג'ניס מרטינס (פנלופה קרוז). במקביל לסיפור האימהות, יש גם סיפור זיכרון היסטורי פוליטי. הסרט מתחיל בחורף 2016, כאשר ג'ניס מוזמנת לצלם סדרת דיוקנאות של ארכיאולוג משפטי בשם ארתורו (ישראל אלג'אלדה). לאחר הצילומים היא לוקחת אותו הצידה כדי לשאול שאלה מקצועית בעלת משמעות אישית: היא רוצה עזרה בחפירת קבר אחים, בעיר הולדתה הכפרית, בה נקברו סבא רבא שלה ותשעה תושבי עיירה נוספים לאחר הירצחם על ידי חיילי פרנקו במהלך מלחמת האזרחים בספרד.
לג'ניס הרווקה מערכת יחסים עם ארתורו הנשוי המובילה אותה להריון. בבית יולדות היא חולקת חדר עם יולדת צעירה והן יולדות בנות באותו יום. כל אחת יוצאת עם התינוקת שלה לביתה. בהמשך מתגלות הפתעות דרמטיות כמו בטלנובלה מצויה. אלמודובר מציג מערכות יחסים בין נשים לנשים, בין אימהות לתינוקות ויחסן לגברים. אלמודובר מציג 2 גברים בלבד בסרט: האחד נוכח ונראה – ארתורו והשני נפקד אך מוביל את חוט העלילה הפוליטית בסרט – הסבא רבא שנרצח ע"י חיילי פרנקו. הסרט מסתיים בצילום קבוצתי של דורות נשים המביטות אל קבר האחים שנחשף. הצוואה קוימה.
אלמודובר היה מפיק בפועל של "שתיקתם של אחרים" (2018), סרט תיעודי על הקורבנות הנעדרים בתקופת פרנקו, וככל הנראה, היווה השראה לעלילת "אמהות מקבילות". מלחמת האזרחים בספרד נמשכה בין 1936 ל-1939 והיא הסתיימה עם עלייתו של הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו לשלטון. הוא שלט בספרד עד מותו ב-1975 – שנה אחת בלבד לאחר שאלמודובר החל את הקריירה שלו בסרטים קצרים. אלמודובר מקדש בסרט את ה-DNA של ארצו. הוא משתמש בסיפור המעטפת כדי להעביר את המסר שלו: לזכור ולא לשכוח.
לסרטים של אלמודובר באים בגלל העיצוב
עיצוב הוא כלי חשוב בתיבת הכלים של אלמודובר. אלמודובר עבד עם המעצב Antxón Gómez על לפחות 11 סרטים, ויצר נוף שכמעט תמיד עמוס בצבעים, צורות ויצירות אמנות מדהימים, הגורמים להרגיש שאתה נמצא איתם בתוך הבית של הדמות. "אנחנו מדברים הרבה על איך יהיו החללים", מסביר גומז "זה תענוג לעבוד עם במאי שעבורו התפאורה היא כמו עוד שחקן בסרט שלו. זה מותרות".
שיתוף הפעולה האחרון של אלמודובר וגומז התרחש ב"אמהות מקבילות", דרמה בכיכובן של פנלופה קרוז ומילנה סמיט כנשים שנפגשות בבית החולים בזמן ששתיהם יולדות בנות. הן מתחברות, ובשנים שלאחר מכן, חייהן משתלבים עוד יותר באמצעות טוויסטים בעלילה. הסיפור מתרחש ברובו בדירתה של ג'ניס (פנלופה קרוז), והתפאורה שלה היא אלמודובארית במהותה. כמו כל התפאורות האחרות בסרטיו האחרים של אלמודובר, החלל מודרניסטי, מעט קיטשי, ויש בו נקודות של אדום בוהק, מה שמתאים לתשוקה והדרמה של המשחק, שלא לדבר על הקשר של הגוון לספרד.
בראיון שנתן גומז בשנת 2020 למגזין הוז , גומז כינה את האדום "חותם אישי" של אלמודובר והרחיב על פילוסופיית הצבעים של הבמאי. "הוא גם משתמש באפור כחול, ירוק אפר ומשמש, בדרך כלל נמנע מלבן. אין ורוד או סגול. בסרטים האחרונים עבדנו עם צבעים רבים. הסטים הם קנבס בצבע בסיס שבו אנו מניחים חפצים".
בסרט "אימהות מקבילות" וגם בסרט " כאב ותהילה" של אלמודובר משנת 2019 , הדירה המודרניסטית של הדמות הראשית משמשת כמצע לסצנות המציגות גרסת עבר של ספרד. באימהות מקבילות, ג'ניס מבקשת מאנתרופולוג משפטי שיעזור לה להגשים את משאלת סבתה: לחשוף קבר אחים לא מסומן ממלחמת האזרחים בספרד, שם נקברו סבה של ג'ניס וגברים אחרים מהעיר שלהם. תוך כדי כך, אנו רואים שבית משפחתה של ג'ניס שירשה בעיירה הקטנה, מוצג חלל הרבה יותר מסורתי, עם משטח אחורי של אריחים כחול ולבן וארונות עץ במטבח.
יצירות האמנות המוצגות בסרט, עוסקות כולן בנשים, אותם בחר אלמודובר בסמליות רבה ובהתאם לסצינה המוצגת הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה.
יצירות אמנות מובילות המלוות את הסרט
באמהות מקבילות, לג'ניס (בגילומה של קרוז, משמאל) יש דירה מלאה באמנות עכשווית, כולל התצלום "Nubile Young Beauty of Diamaré" של אירווינג פן ושלושה פסלים של דיס ברלין על האח.
צילום: זכויות יוצרים El Deseo / מאת Iglesias Más / באדיבות Sony Pictures Classics
"Nubile Young Beauty of Diamaré" / אירווינג פן
אירווינג פן היה אחד הצלמים הגדולים של המאה העשרים, הידוע בצילומיו המרשימים וביצירות ההדפס שלו. למרות שהוא נחשב כאחד הצלמים המובילים של מגזין ווג במשך יותר משישים שנה, פן היה אדם פרטי מאוד שנמנע מאור הזרקורים והמשיך בעבודתו במסירות צנועה ובלתי פוסקת. בתקופה שבה הצילום התקבל בעיקר כאמצעי תקשורת, הוא התבונן בעין אמן ושינה את הגדרתו של המדיום. מסעותיו של פן עבור ווג, בין 1964 ל-1971,עברו דרך יפן, כרתים, ספרד, דהומי, נפאל, קמרון, גינאה החדשה ומרוקו. בטיולים הללו פן התפנה יותר ויותר להתמקד במה שבאמת עניין אותו: יצירת דיוקנאות של אנשים באור טבעי.
הפסלים של דיס ברלין
דיס ברלין נולד במחוז Ciria של Soria, (ספרד) ב-9 במאי 1959. מאז התערוכה האישית הראשונה שלו ב-1982, הוא יוצר בעיקר ציור, אם כי עבד גם בפיסול, קולאז', תחריט ועוד תחומי אמנות. הוא אמן אוטודידקט שמעריץ את המאסטרים הגדולים של הציור, מיצירות פומפיי ועד מאסטרים מהמאה ה-20 כמו Klee, de Chirico, Picabia, Meret Oppenheim ו-Polke בין היתר. ספרות, קולנוע ומוזיקה, הם מקורות השראה חשובים בעולמו האמנותי. דיס ברלין ידוע בעיקר בציוריו הפיגורטיביים אך הוא חוזר מעת לעת להפשטה, הן בציור והן בפיסול.
פדרו אלמודובר, יוצר הסרטים הספרדי ערך קטלוג של כמה מציוריו של דיס ברלין והציע לו גם לשתף פעולה בכמה מסרטיו הקודמים שבהם ניתן למצוא כמה מיצירותיו או תמונותיו של דיס ברלין.
LA PRIMAVERA / חוליו רומיאו דה טורס
חוליו רומרו דה טורס יליד קורדובה (1930-1874) היה צייר סימבוליסטי ספרדי אשר נולד למשפחה של אמנים. ציוריו בסגנון רנסנס איטלקי התאפיינו בפולקלור אנדלוסי בצבעים כהים שהעניקו ליצירותיו תחושה של מסתורין. היצירות שלו מציגות את האישה האנדלוסית בחזית, שמאחוריה נוף, אלמנטים אדריכליים ודמויות קטנות.
היצירה צוירה בסביבות 1923 או 1924 עם פרט מאוד ייחודי: הכרית עליה נשענת הדמות בחזית. הכרית עצמה היתה יצירה אמנותית, רקומה במשי המתאר ציפורים. דמויות הנשים המופיעות בציור הן של רקדנית מסיביליה ושחקנית תיאטרון ממדריד ששימשו כמודלים ברבים מציוריו.
המלצה
למרות כל העגמומיות והעוולות החברתיות והפוליטיות, בעבר ובהווה, ש"אמהות מקבילות" מציגה, בכל זאת היא שופעת אנרגיה חזקה, המעוררת גם פליאה וגם הארה. כמו את כל סרטיו של אלמודובר, גם את הסרט הזה (שאורכו שעתיים) מומלץ לראות פעמיים: פעם אחת בשביל העלילה ופעם שניה בעבור העיצוב.