אין מה לראות פה / קווין וילסון

..
איזה ספר יפה! איזו כתיבה נהדרת! איזה סיפור!! על חינוך והשקעה, על חברות ועל הורות והכלה, על עוני ועל עושר, ובעיקר – על כוח הישרדות מופלא ונוגע ללב של נשים ושל ילדים

אין מה לראות פה / קווין וילסון
מאנגלית: שירי שפירא
פרוזה
244 ע'
הוצאת עם עובד

איך אפשר לספר סיפור כל כך נוגע ללב, עצוב וקשה עם דרמות קשות, עצובות כל כך ולעורר בנו חיוך, כעס גדול, עצב ואהבה?

קווין וילסון עשה זאת בסיפור היפהפה הזה שכמוהו לא קראתי.
ליליאן בת לאם חד הורית גדלה בכפר קטן שבעמק.
"ידעתי שאמא שלי לא בדיוק מחבבת אותי, שהיא חושבת שיש בי משהו מוזר, שאני הורסת לה את הסטייל. מצידי הכל היה בסדר, לא שנאתי אותה בגלל זה. או אולי כן שנאתי אותה, אבל הייתי טינאייג'רית. שנאתי את כולם." (ע' 12)
ליליאן היא תקוות הכפר וגאוותו. היא תלמידה מצטינת המשיגה רק מאיות, בתחילה מתוך תשוקה להתעלות על כולם "כאילו חשדתי שאני גיבורת על ואני רק בוחנת את המגבלות שלי" (ע' 11)

אך משנודע לה על המלגה היוקרתית שמעניקה הפנימיה לבנות עשירות איירון מאונטיין המציעה מידי שנה מילגה או שתיים לבנות מהעמק בעלות פוטנציאל, הפנתה ליליאן את כל מאמציה לכיוון החדש.
והיא הצליחה! היא קיבלה את המילגה הנכספת.
כל הכפר שמח אתה ועזר בהכנות. המורים גייסו כסף לכיסוי הוצאות והכפר היה גאה בה כל כך.
"את לא שייכת לכאן" אמרה לה אמא כשהגיעו וראו את המכוניות המפוארות בהן הגיעו בנות הפנימיה.
אבל ליליאן ראתה בזה הזדמנות טובה לצאת מן החיים שלה, מן המצוקה הבלתי נגמרת.
חברתה לחדר היתה מדיסון, נערה יפהפיה, מרשימה ובעלת מוזרויות גם כן. הן מתחברות ונעשות חברות קרובות מאוד.
אז מה כבר יכול להתקלקל?
מסתבר שיכול. כי עם כסף אפשר הרבה מאוד
ועניים הם תמיד עניים ויחיו חיים שראויים לעניים.

ליליאן צריכה לחזור אל הכפר ויום אחד היא מקבלת מכתב ממדיסון, חברתה לחדר מהפנימיה, שהיום נשואה לסנטור עשיר מאוד, בו היא מבקשת מליליאן לבוא אליה. אולי היא רוצה להציע לליליאן עבודה?
מה יש לליליאן להפסיד? כל דבר טוב יותר מבדיקת תלושים או מאיזון מאזניים, מה שהיא עושה בלי רצון כרגע. היא מקבלת את ההזמנה ונוסעת.
על ספה קטיפתית כענן מגישה מדיסון תה וכריכים קטנים עם הרבה מיונז ומלפפונים על מגש רב קומות. הם נראו כמו אוכל של בובות. ליליאן אוכלת ברעבתנות למרות שזה מגעיל בעיניה.
ושם היא שומעת את ההצעה/ הבקשה של מדיסון: אומנת לשני ילדיו של בעלה הסנטור מנישואים קודמים.
ליליאן נרגעת. אומנת היא יכולה להיות
אבל אז מפתיעה מדיסון: "יש עוד עניין, " היא אומרת "יש להם בעייה כזאת, שהם מתחממים יותר מידי" (ע' 35)
מה זה אומר?
ליליאן חושבת על הברירה האחרת שלה – לחזור לביתה העלוב ולאמה שאמרה לה בפרידה שתוכל לחזור לביתה מתי שתרצה. "הנחתי שאתאבד אם אצטרך לעשות דבר כזה" (ע' 12)
ליליאן מסכימה ומכאן מתחיל סיפור נוגע ללב עד מאוד, ומרגש, מוזר ומרתק. אולי מטאפורה.
קווין וילסון טווה פה סיפור מופלא על נשים מיוחדות, ולכל אחת קשיים משלה, והן חזקות בדרך מיוחדת לכל אחת מהן, המסוגלות להתמודד באופן מופלא, נוגע ללב ומרגש עד מאוד במצבים כמעט חסרי מוצא.
"תנסי לחשוב על הורה אחד שלדעתך הצליח לעבור את זה בלי לדפוק את הילד שלו באיזושהי דרך.." (ע' 241)
מומלץ מאוד!