יש אנשים שאולי שואלים, הכיצד להימנע מאבנים בכליות. סביר להניח שהם לא שואלים את זה כיוון שהמחשבה חלפה במוחם, אלא כי אולי נדמה להם שזה יהיה נבון להתנהל נכון, כדי לשמור על בריאותם. ובכן, בכתבה זו, נבקש לסקור מה שנוכל בנושא, לגעת בקצה המזלג, מבלי לקרוא לזה אמת או אפילו ייעוץ. כמובן, מתבקש להיוועץ עם מומחים אמיתיים, או לפחות כאלה שנסמוך עליהם – לדבר. כל האמור כאן, אינו אלא מידע ארעי שמצאת באינטרנט.
מים – בכמות מספקת
בכל אופן, נתחיל בכך שנגיד – שיש אנשים שיגידו כי דרך מסוימת להשפיע על בריאותם, בתחום זה של טיפול אבנים בכליות, היא דרך שתיית מים. לא מדובר על ניסיון לשתות אינסוף מים – כיוון שזה גם יציאה מאיזון. אלא על כמות מספקת. מה היא כמות מספקת? יש כל מיני דעות, אפשר להתחיל בלשתות מספיק כדי להרגיש טוב. בהינתן תחושה של רוויה ואיזון פנימי, ייתכן שזו הכמות הנכונה.
יש אנשים שיגידו שככל שהשתן כהה יותר, כך הוא מרוכז יותר. אם שותים יותר, הוא אמור להיות מרוכז פחות, או שקוף יותר. ככל שהוא יותר שקוף, כך באופן עקרוני – ניתן להניח שהגוף רווי בכמות מספקת של מים. כך שאם אנחנו רוצים לדעת כמה לשתות, אפשר לשתות עד שהשתן שלנו שקוף דיו – אך זו רק דעה ואינה מהווה ייעוץ מקצועי. יש אנשים שיגידו, שמי שחווה בעברו אבני כליה, יכול ואף מומלץ להגביר את צריכת הנוזלים שלו לכדי שניים או שלושה ליטרים ביום. אפשר לקבל את הנוזלים גם דרך מיץ פירות, תה, וכיוצא בזה. אם כי אנשים מסוימים יגידו שמים הם כנראה הנוזל המתאים ביותר.
ההיבט התזונתי – סידן, מלח ונתרן
מבחינה תזונתית, אפשר לנסות להגדיל את כמויות הסידן. מדוע? ובכן, יש אנשים מסוימים שאומרים שיש סביבות מסוימות שהן פוריות יותר להיווצרותם של אבנים בכליה. ויש סביבות שהן פוריות פחות. יש שיגידו שעם הגברה של רמות הסידן, שינוי בהרגלי אכילה וכיוצא בזה – ניתן ליצור סביבה בריאה יותר, כביכול. ייתכן שיש תוספי תזונה מתאימים לכך, או מאכלים רלוונטיים – באם הם באמת עשירים בסידן. כדאי לקרוא ספרים, לדבר עם מומחים (שסומכים עליהם, שמבינים באמת ויש להם ידע בדוק אמפירית), ובאופן כללי לבדוק מה מדויק לכל אדם.
היבט נוסף של הגורם התזונתי, הוא זה של הפחתת נתרן ומלחים. יש שיגידו שקיימות הוכחות לכך שהפחתת הנתרן והמלחים – שניתן לקבל בתזונה – מפחיתה את האפשרויות לקבל אבני כליה. כלומר, הפחתת מלחים ונתרן יכולה להיות קשורה לכך שאין אבנים בכליה, שזה נחמד. יתרה מכך, יש אנשים שאומרים שאם מנגנונים בגוף האדם מזהים שיש עודף נתרן, הם יפרישו אותו בשתן – ובצורה דומה, בהתאם לכמות הנתרן (שמעבר למה שהגוף מוצא לרצוי), תופרש גם כמות סידן. על כן, עודף של נתרן מופרש בשתן, ומוביל להפרשת סידן – סביר שגם בכמות עודפת. הדבר מקושר עם הגורמים ליצירת אבנים.
על כן, הפחתת נתרן, מאפשרת להפחתת הכמות של הנתרן בגוף כך שאולי הגוף לא יזהה אותה ככמות עודפת, ועל כן לא יפריש אותה יחד עם סידן בשתן – ועל כן הגורמים להיווצרות אבנים לא ייווצרו מלכתחילה, כדרך צורה זו. אם כי, ניתן לשאול, מה משפיע על מנגנון הזיהוי של הגוף, והאם הוא יכול לזהות עודפי נתרן גם אם כמות הנתרן מאוזנת, וכיוצא בזה. על כן, מומלצת היוועצות רפואית רחבה, מעמיקה ומדויקת יותר ממה שנכתב בכתבה זו.
כדי לתהות אילו מן המאכלים יכול לעזור עם רמות הסידן, בכך שהוא עשיר יותר בסידן, מחד, ואילו מן המאכלים הוא אינו עשיר מדי בנתרן ובמלח, מאידך – ניתן להיעזר באנשים שמבינים את ההרכב של המאכלים הללו. דיאטנים קליניים יכולים להיות כאלה שמחזיקים במיידעים כאלה, ועל כן, אולי יכולים לעזור.
הנתיב התרופתי
ולאלו מאיתנו שמבקשים את הנתיב התרופתי, הרי שמדיטק מציעים למכירה תרופה בשם קלצילס, אותה הם מתארים ככזו שנועדה לעזור עם טיפול ומניעת אבני אקוסלט בכליה. זהו כמובן נתיב תרופתי, למי שרוצה בו ורואה לנכון להשתמש בו. זה הכל לבינתיים – נזכיר שאין מכל הנאמר לעיל ייעוץ רפואי בשום אופן, ואחריות כל אחד לבדוק ולמצוא לעצמו את הנתיב הרפואי המתאים והמדויק עבורו ביותר. בבריאות איתנה, תודה על קריאתך.
