צפיתי בתיאטרון הבית בת"א בבכורה של יצירת המחול "אבא ארך-רגליים".
היצירה בוחנת את משמעות דמות האב בחברה העכשווית דרך נבכי נפשו של עכביש המייצג אבות אבודים.
על המופע
כשנכנסתי לאולם, לא ידעתי למה לצפות, השם "אבא ארך-רגליים" יצר סקרנות.
מהרגע הראשון, הבמה נטענה באווירה מסתורית ואינטימית.
הפרפורמרים, עטויים בדימויים מעוררי מחשבה, החלו לנוע בחלל כאילו היו חיות פצועות, או אולי דווקא טוות קורים בלתי נראים.
התחושה הייתה שאנחנו עדים לטקס פנימי, אישי ועם זאת אוניברסלי.
ככל שהיצירה התקדמה, הסיפור של העכביש – האב האבוד – החל להתבהר.
לא במובן הנרטיבי הקלאסי, אלא דרך תחושות, דימויים ותנועות גוף.
הכמיהה, הגעגוע והחיפוש אחר דמות יציבה ומשמעותית הורגשו בכל תנועה, בכל מגע בין הפרפורמרים.
הדינמיקה בין הפרפורמרים הייתה מרתקת – לעיתים הם נראו מחוברים בקורים בלתי נראים, ולעיתים מרוחקים ומבודדים, משקפים את המורכבות של יחסים ואת ההשפעה של חוסר על האינדיבידואל והקבוצה.
לקראת סיום, התחושה הייתה של התכנסות ושיתוף.
הבדידות האישית של העכביש הפכה לבדידות קולקטיבית, תחושה מוכרת לכולנו במידה כזו או אחרת.
היצירה לא הציעה פתרונות, אלא בעיקר הדהדה שאלות חשובות על מקומה של דמות האב בחיינו ועל ההשפעה של היעדרה.
הרגעים האחרונים היו עוצמתיים במיוחד, והותירו אותי עם תחושה מהורהרת ועם רצון להמשיך ולבחון את הנושאים שהועלו.
סיכום
"אבא ארך-רגליים" היא יצירת מחול מעוררת מחשבה ומרגשת, המצליחה לגעת בנימים עדינים של הנפש.
היא משלבת שפה תנועתית ייחודית, אסתטיקה מרשימה ונושא רלוונטי כדי ליצור חוויה תיאטרלית עוצמתית .
לכל מי שמתעניין במחול עכשווי ובבחינה מעמיקה של יחסי אב ובן (או היעדרם) מומלץ ללכת לראות.
זוהי הזדמנות להתבונן פנימה ולחלוק חוויה אנושית משותפת.
קרדיטים
כוריאוגרפיה: סופיה גנדלמן
רקדנים יוצרים: יהודה דרומי, טליה לוי, שירה סולומונס, נמרוד בן-מנחם, סופיה גנדלמן
מוזיקה: נמרוד בן-מנחם
תלבושות ותפאורה: אור שרבליס הוד
ליווי אומנותי: ענת ועדיה
דרמטורגיה: גיא דולב
עין חיצונית: הלל קוגן
היצירה נתמכת בידי הפיס