מעשה בשלושה אגוזים-סיפור לט"ו בשבט

סיפור לט"ו בשבט. סיפור על שלושה אגוזים, או ליתר דיוק, שלושה עצי אגוז, קצת יותר משלושה עשורים, שני אנשים, מכשיר אחד בעצם שניים, ומבט מחוייך על גלגולה של החקלאות העברית והעבודה העצמית במטעי הפקאן במושב נהלל. והכל בזכות מכשיר אמריקאי מתגלגל.

מעשה בשלושה אגוזים נשמע כמו התחלה של אגדה עממית, והאמת, עם טיפה מאמץ מחשבתי, זו בהחלט תהיה אגדה עממית, או לפחות, אגדה מקומית.

לפני כשלושים וחמש שנה, זאב (בעלי) ואני רכשנו את המשק בנהלל. ירשנו בלא מעט כסף משק מטעים לתפארת, מטעים של אבוקדו ושל פקאנים, ולמדנו להתגבר על הטיפול בהם. "למדנו" זה שם עצם קיבוצי, כי זאב למד, ואילו אני לימדתי בבית ספר בחלק מהזמן, וביתרתו, למדתי להיות אמא. אבל כשצריך היה , נקראתי לדגל, כמו אשת איכר מסורה. ככה עשינו "תרשים פני מטע" (כמו שעושים "תרשים פני כיתה") בו ציינו את שמות זני העצים (בהתחלה לא היה לנו שמץ של מושג) "האס" ו"פוארטה" לאבוקדו, ו"מאן", "מונימיקר", "דלמאס" ו"בורקט" לפקאנים. רושמים למעקב אצלנו כמה דליים או מיכלים הניב כל אחד מהם, ונותנים לעצים ציונים.

IMG_20190111_125042_1024x768

זאב שבא מאמריקה הרחוקה, עם עבר קיבוצי מכובד , לא התבייש להגיד שאם אפשר, לא צריך לעבוד קשה. וכך הביא את ה"עפרוני" (מיכלזון) המשומש הראשון לכפר, כדי שיקל על הקטיף מצמרות עצי האבוקדו הגבוהים . כך גם ננזף באהבה על ידי אחד השכנים המבוגרים, ששאל אותו בהומור רציני אם העגלים שלנו, שהחלו לאכלס את חצר הפרות הישנה, קוראים ספרים, שכן התקנו שם תאורה קבועה, גם בשעות הלילה.

בנושא הפקאנים, הנה, הגענו לאגוזים, בהם נהלל התנאתה והתגאתה באותם שנים, המיכון לצורך איסופם היה משוכלל יחסית. היו מפוחים בכדי להעיף את העלים, שיכלו להתחבר לטרקטורים. וכן היה תור ברור, וה"שייקר" ,אותו מכשיר אימתני שזרועותיו היו חובקות את העץ, ומנערות אותו נער היטב, וכל האגוזים היו צונחים לתוך יריעות הפלסטיק שנפרשו תחת העצים, היה עובר ממשק למשק. המסה העיקרית אכן היתה נאספת שם, אך עדיין צריך היה להפריד את האגוזים מתוך הקליפות הירוקות, שמיד היו צובעות את הידיים בשחור.

חלק לא מבוטל של האיסוף היה מתרחש לפני ואחרי, שכן ההשקעה בגידול כבר נעשתה, מעכשיו כל אגוז שנאסף, ערכו שקול בזהב. וככה בעונה זו, כל הכפר נמנה על "משפחת הזוחלים".  כולם זחלו תחת העצים, זקנים, נשים וטף, בתגבור של כל הפועלים היומיים מהעיירה הסמוכה, וכל תלמידי הפנימייה, כולם זוחלים.

לא משנה מה היה מקומך באותה היררכיה, בעל המטע צובר הרווחים, או אחרון הפועלים, זה שמוכן לעבור תמורת שקל נוסף לשעת עבודה למטעו של השכן. לא היה אחד מאותם "זוחלים" בבוץ ובקור שאחרי זמן לא רב, בהם עיניו תרו אחרי אגוזים נעלמים, שלא התחיל להמציא במוחו את המכשיר המושלם, שיאפשר את האיסוף ללא כיפוף וללא זחילה. איזו תמיסה מתכתית שתושתל בשורשי העצים ותעבור לפרי הגדל עליהם, שתוכל להתמגנט לאגוזים בעתיד. אני מניחה שבפקולטה לחקלאות ברחובות, יש כל מיני התחלות של עבודות כאלו.

בסופו של דבר, אם כי קצת באיחור, המכשיר נמצא. לא סתם, אלא באינטרנט, באמריקה הרחוקה. אבל תצטרכו לחכות עוד קצת עד שנגיע  אליו.

IMG-20190112-WA0005_923x1024

השנים עברו, החקלאות קצת "נשברה". איזו תולעת שהגיעה גם היא מאמריקה הרחוקה, ומחירי המים המאמירים גרמו לכך שגידול פקאנים הפסיק להיות רווחי, והחלטנו לעקור את המטע. התחלנו ב"ייבושו", זאת אומרת שהפסקנו להשקותו, וכך העצים החלו להתייבש. כדי לא להפסיד כסף נוסף בהבאת "שופל" להוריד את העצים, נתנו לאחד השכנים, בחור נמרץ ויסודי  את האפשרות לכרות אותם אחד אחד, בקצב שלו, להסקת תנור העצים שבביתם. העצים ירדו אחד אחד, עד שנותרו רק שלושה, יבשים ותשושים, מחכים לבוא הכורת.

"גן המבקרים" של חנות הקוסמטיקה שהוקמה בחצר, היה עוד חידוש שהביאו רוחות הזמן. שטח הקרקע שעליו עמד המטע ההוא, הפך לגן פורח. נשתלו בו עצי נוי וצמחי תבלין, הוא הושקה כהלכה, ושלושת עצי הפקאן היבשים שעמדו בשוליו, החלו ללבלב, לצמוח ,לפרוח, ולעשות פרי, מחזירים ימיהם כבראשונה.

IMG_20181008_165204_1024x768

באחת משבתות החורף ירדנו אל הגן, ועינינו רואות אגוזים על הרצפה.  מה עושים מושבניקים באינסטינקט מידי? מתכופפים ואוספים. הטעם גן עדן, והשפע אינו מוגבל. אתה אוסף אחד, ונופלים מהעץ עוד שניים. התחלנו לשים בכיסים, אח"כ מצאנו איזה שקית, אח"כ הבאנו דלי, בסוף שמנו בארגז במחסן, מחלקים למי שרוצה. שנה ועוד שנה, ואולי עוד אחת. ואילו המחשבות הישנות ההן שבות ועולות, חבל על כל היבול הזה, איך אוספים את זה? "שייקר" הרי לא נביא בשביל שלושה עצים, הוא גם יהרוס את הגן.  לזחול? כמה אפשר?  הרי גם התבגרנו קצת עם השנים. והגב, גם הוא לא מה שהיה.

יום אחד, זאב שב מהעבודה במשרדו , ואומר לי : "אשתי, יש פתרון!", ומציג לי על מסך הטלפון הנייד שלו סרטון מכירות אמריקאי שובה לב. אתם יודעים איך זה בזוגיות? אם הוא מצא, אני הרי צריכה למצוא סיבה למה לא, אבל לא הצלחתי למצוא, זה נראה המכשיר המושלם. החלטנו להזמין. "טוב אשתי", אומר הבעל: "נזמין אחד או שניים?" ואומרת האשה לבעלה: "נראה לי שכדאי שנזמין שניים". "למה?" שואל הבעל, ועונה האשה החכמה כמו באגדות: " המשלוח ממילא עולה אותו דבר אם נזמין אחד או שניים, וייקח זמן עד שההזמנה תגיע.  אם המכשיר טוב, נתחיל לריב ולהתווכח מי יאסוף איתו, ונצטער שלא הזמנו עוד אחד, ואם הוא לא טוב, שיהיה לנו חומר בשרני יותר לצחוק על עצמנו".

IMG_20190111_125444_1024x768

לא עבר הרבה זמן, והמכשירים הגיעו לסניף הדואר ארוזים כהלכה. אחד מהם נפתח, והוכח כשווה את ההשקעה. השני, יושב עד הבוקר באריזתו המקורית במחסן.

אספנו ואספנו, ואז, התחלף הגנן שמטפל בבוסתן. כל כך יעיל ומסור היה הגנן, והגן נקי ומטופח, שנראה היה כאילו הוא עומד ומחכה לנפילתו של כל אגוז מן העץ, מערסל אותו בידיו, ומפנק איתו את הבאים בשערי הגן, אז פסקנו מאיסופנו.

כשסיפרנו בהתלהבות של מגלי עולם לחברים, מכרים, שכנים וזוחלי עבר על המכשיר, היו שאמרו שהוא בכלל המצאה ישראלית. היו שאמרו שיש להם בדיוק כזה כבר שנים במחסן. בינתיים, התחלף הגנן לאחר ששם את הדגשים על דברים אחרים.

השבוע, במהלך  שיעור התעמלות, חשבתי ביני לבין עצמי שהסיפור על המכשיר יכול להיות סיפור הולם לט"ו בשבט. זאת כדי שלא אפול במלכודת של לשוב ולספר על "יום האילן" בנהלל, מה גם שנזכרתי שאת התעודות שלי על זיהוי הצמחים כבר צילמתי לאיזה פוסט בעבר. שבתי הביתה, ואגב ארוחת הערב סיפרתי לזאב בהתרגשות ובבדיחות על הרעיון, והוא משיב לי בהתרגשות לא פחותה: "חשבתי להציע לך לכתוב על זה, היום שוחחתי עם הגנן החדש, שאלתי אותו מה מצב הפקאנים, הוא אמר שיש הרבה על הרצפה, והצעתי לו את מכשיר הפלא מהמחסן לאיסופם". אתם רואים מה עשו לנו כמה שנות זחילה משותפת תחת העצים ?

ביום שישי הוצאנו את המכשיר מהמחסן, לצורך צילומים לפוסט בגן. השכן החביב, אברהם יפה, שהוא וזוגתו ,שגית, מגישים קפה נהדר, ומאפים טעימים שהיא אופה תחת המותג "הקונדיטוריה 181" בסככת המבקרים של "לבידו" ,התנדב להיות "דוגמן הבית", וכפי שמעידה התמונה, עשה זאת בכוונה ובאהבה, וגם עשה לנו קפה נהדר.

IMG_20190111_124120_1024x768

שקית האגוזים שאספנו במהלך הצילומים כבר פרנסה בערב כמה תבניות של אגוזים קלויים עם מלח, שאין מעדן טעים ממנו.

בשבת  לאחר שסיימתי להעלות את הפוסט על הכתב, גאלנו את המכשיר השני מקרטוניו במחסן, וערכנו איסוף משותף, עם השכנים. ככה זה במושב, אין כמו עבודה עצמית ועזרה הדדית, ועוד עם הנין של הוגה הרעיון!

IMG_20190112_200408_768x1024

אין כמו השקעה  מצמיחת פרי לטווח ארוך. אתם רואים? כל מכשיר, בא יומו! המכשיר הוכח ככל כך יעיל, שזאב הצטער שבכלל עקרנו את המטע, ואילו אני חשבתי נוכח התגובות שקיבלנו מהמבקרים בגן, שצפו בנו עובדים בהשתאות, שאולי אנחנו צריכים להיות האטרקציה של "מרכז המבקרים" במשק 9.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.