שרון הורוביץ: צלמת של החיים

סיפור החיים של הצלמת שרון הורוביץ, הוביל אותה להתמחות בצילומי אנשים בגיל השלישי. התוצאה חושפת את המצולמים והצופים לדברים היפים באמת בחיים

"השגרה כל כך חשובה ולצערי רק כשמאבדים אותה מבינים כמה", מסבירה שרון הורוביץ, המכנה עצמה "צלמת של החיים", את העיסוק שלה דווקא במה שרבים מנסים לברוח ממנו. הורוביץ מתמחה בצילום אנשים ואוהבת במיוחד לצלם את הגיל השלישי, תוך תיעוד הרגעים המיוחדים של השגרה שהיא קולטת מבעד לעדשה.

שרון הורביץ אלבום פרטי

היא בת 40, נשואה, אמא לבת 7.5 ובן 5 וגדלה ברחובות עם זוג הורים ואחות גדולה. אביה, יליד 1935, שהעביר את ילדותו ברומניה בתקופת השואה ובהמשך שירת כחייל בצבא של צ'אוצסקו, עלה לארץ בגיל 28. אמה נולדה בשנת 1945, בדיוק ביום שהמלחמה הסתיימה, ועלתה לארץ עם משפחתה כשהיתה בת שנה. הפרטים האלו היוו את הבסיס לבחירות העתידיות שלה: "התחושה שלי היתה שנולדתי להורים מבוגרים, תמיד כשהלכתי איתם שאלו אותי אם הם סבא או סבתא שלי". בגיל 64 נפטרה אמה של שרון מסרטן מבלי שזכתה לראות אותה נשואה או להכיר את הילדים שלה. 6 שנים מאוחר יותר, כשהיה בן 80, נפטר גם אביה והיא נותרה בגיל 36 ללא הורים.
לעולם הצילום הגיעה בגיל צעיר: "האלבום הראשון שצילמתי הוא מכיתה ג', יצאתי לטיול השנתי עם המצלמה ופילם של 24 תמונות וצילמתי את הדברים מכמה זוויות צילום. תמיד אהבתי לצלם וכשהשתחררתי מהצבא עשיתי קורס ראשון בצילום. כבר אז התחלתי לצלם אנשים מבוגרים במדרחוב, משחקים שח או פשוט יושבים ומדברים".

צילום: שרון הורביץ

בהמשך, כשחיפשה מה ללמוד, היה ברור לה שזה יהיה בתחום. שרון הגיעה ליום פתוח במכללת הדסה ושמעה את ראש המחלקה לצילום אומר שמי שמגיע ללמוד שם צריך ממש לאהוב את התחום, כי ההשקעה הנדרשת היא מאוד גדולה, נפשית וכלכלית: "זה מאוד מאוד יקר לקנות את כל הציוד שמשתמשים בו ובכלל זה עולם שקשה בו. באותו רגע החלטתי לוותר כי זה הרגיש לי לא הגיוני והלכתי ללמוד תולדות האמנות וגיאוגרפיה לתואר ראשון, משום מה זה נראה לי יותר הגיוני".
עוד לפני סיום התואר, הגישה מועמדות ללימודי צילום בהדסה והתקבלה. בסיום הלימודים, התחילה לעבוד בחברת HP ("זה היה הדבר הכי כלכלי לעשות"), ואחרי 6 שנים, כשיעל בתה הבכורה נולדה, התפטרה ופתחה את העסק שלה.

צילום: שרון הורביץ

בחרת להתמקד דווקא בצילום אנשים מבוגרים בעולם שבו מקדשים את הנעורים, מה הוביל אותך לשם? 
"התחלתי מצילום משפחות שגלשו והתרחבו גם לצילום דורות (תמיד הצעתי לצרף את הסבא והסבתא) ושמתי לב שאני מחפשת את הרגע לבד עם ההורים. רציתי לצלם אותם בלי הילדים והנכדים ולשמוע מהם עוד ועוד סיפורים על החיים. לאט לאט קלטתי שזה בשבילי היהלום שבכתר או הדובדבן שבקצפת. כשאני הולכת ברחוב או יושבת במסעדה אני פשוט נמשכת אליהם, רואה את היופי שלהם ורוצה לצלם אותם. כמו שאנשים אוהבים לצלם אופנה, ניו-בורן או אמנות מסוימת כי משהו בפנים יודע שזה הדבר עבורם. ככה גם אני עם הגיל הזה".
את מאמינה שהעולם בשל לפרו-אייג'ינג והרחבת מודל היופי? 
"אני שמחה לראות בעולם, וגם בארץ, יותר ויותר דוגמניות בוגרות ואני חושבת שיש כל כך הרבה יופי ועניין ומהות אצל אנשים בגילאים האלה שקשה לי להבין איך לא כולם מרותקים לזה".

צילום: שרון הורביץ

איך נוצר הקשר שלך עם המצולמים?
"חלק גדול מהמצולמים שלי מגיעים אלי דרך הילדים שלהם שמחפשים מתנה עם משמעות, שבוחרים להעניק להם צילומים במתנה ליום הולדת, יציאה לפנסיה או יום נישואים. ויש מעגלים של חברים שרואים ורוצים ושיתופי פעולה שאני עושה. אני חושבת שאנשים כבר מתחילים לחבר אותי כשעולה הרעיון של צילום הורים. אני עדיין לא מבינה איך לא כל האנשים קופצים על ההזדמנות ונותנים לעצמם זיכרון מהחיים, זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לתת ולקבל ואיכשהו זה תמיד משהו שאנשים אוהבים לדחות".

צילום: שרון הורביץ

הצילום של שרון הוא תהליך. לפני שהיא מגיעה לצלם היא מנהלת שיחה טלפונית עם המצולמים על מנת להכיר ולדבר: "חשוב לי לדעת מה מרכיב את הסיפור שלהם, מה הם אוהבים לעשות, איך נראית השגרה שלהם, ולהסביר שהמטרה של הצילומים היא להצליח לתפוס רגע בחיים שלהם ולכן הם לא אמורים לעמוד מול המצלמה ולעשות פוזות". בשיחה המקדימה היא מקפידה לספר גם על עצמה וכך, כשהיא מגיעה מגיעה לסשן עצמו, יש כבר תחושה של היכרות ואינטימיות: "אני חושבת שגם אלה שקצת חוששים, נרגעים אחרי כמה דקות שאנחנו יחד. המטרה שלי היא לגרום להם ליהנות גם מהצילום ולא רק ממה שיצא בסוף ואני נותנת להם את האפשרות לראות כמה החיים שלהם מיוחדים ויפים".

צילום: שרון הורביץ

סגנון הצילום שלך מאוד אישי, הוא דורש חיבור מיוחד ואינטימי. מאיזה מקום את מתחברת לאנשים שאת מצלמת?
"אני חושבת שבכל פעם מחדש אני סוגרת מעגל עם אותה ילדה שהתביישה בהורים שלה כי חשבה שהם מבוגרים מדי. היום אני רואה רק את היופי, הקסם. אני באמת נפעמת כל פעם מחדש. בעלי צוחק עלי שבכל בית קפה אני קולטת זוג בני 90 ולא מצליחה להפסיק להסתכל עליהם. מפגשי הצילום יוצרים שיח מרתק ביני לבינם ואני לומדת מהם המון. אני באמת מאמינה שהעולם שייך לכולם ושלמבוגרים שבחבורה יש המון מה לתת".
מה לימדה אותך העבודה עם הגיל השלישי? 
"אני בת 40, ומניחה שכמו לכולם, גם אצלי עולות מדי פעם תחושות של 'האם פספסתי?' או לחילופין 'כמה כבר הספקתי?', דרך המפגשים והצילום אני מגלה כמה אפשר עוד לעשות ולהספיק. החיים לא נגמרים עד שהם נגמרים, גם בגיל 70, גם ב-80 וב-90 אנשים ממשיכים לעשות וליצור. אני מניחה שזה שם לי זכוכית מגדלת ומראה לי שיש עתיד בעתיד".
רבות מאיתנו מתקשות לראות תמונות של עצמנו, בכל גיל, את חווה שזה קשה יותר ככל שמתבגרים?
"בכל פעם מחדש כשאני שולחת את הצילומים אני בפחד שהמצולמים לא יאהבו מה שהם רואים ומחכה בקוצר רוח לשמוע את תגובתם. לא משנה כמה כאלו היו לי זה כל פעם מפחיד אותי. עד כה, טפו טפו, תמיד יש תגובות כל כך חיוביות, כמו: "לא ידעתי כמה אני יפה" או "החיים שלי נראים ממש מעניינים". אני מאמינה שהעצירה הזאת, לראות את עצמך כמו שאתה, היא משמעותית לכל אחד, בכל גיל, אבל בגילאים המבוגרים אפילו יותר, כי תמיד אנחנו רואים פגמים. כאן אני באה ממקום שבאמת רואה את היופי בדברים שאחרים אולי רואים כפגם".

צילום: שרון הורביץ

לאחרונה הוזמנה שרון לסשן צילומי אופנה בניו-יורק, עם נשים בגילאי 70-50 ורצתה לנצל את הנסיעה לצילומים נוספים. במהלך הטיסה עלה אצלה הרעיון לצלם אמנית ניו יורקית מבוגרת. לאחר בירורים היא מצאה את אנט, בת ה-78, אמנית שלא הכירה אותה או את עבודותיה, וקבעה איתה יום צילום: "מלבד שיחת טלפון זה היה קצת כמו בליינד דייט". אנט עובדת בעץ, מפסלת, יוצרת תחריטים ומציירת ושרון מספרת שהתאהבה בה ובעבודות שלה מיד כשנכנסה לביתה: "שתינו מאוד התרגשנו, היה לה סטודיו שנים מחוץ לבית, שם היא יצרה ולימדה עד שבעלה חלה לפני שנתיים בסרטן. כשחלה היא סגרה את הסטודיו ומאז היא מטפלת בו. היא לקחה חדר בבית שלהם, הפכה אותו לסטודיו שלה ושם היא ממשיכה ליצור".

?????? ???

"אני אוהבת ללכת לראות אמנות (יש לי פטיש גדול לעיגולים ואני גם מציירת אותם להנאתי) וכשראיתי את העבודה שלה, ישר התרגשתי, זה נגע בי בבטן. היא יוצרת אמנות כל כך יפה ומרגשת והכל בקווים כל כך עגולים, זורמים ויפים, מבחינתי זה צריך להיות מוצג בכל המוזיאונים בעולם. היא התרגשה גם מהעובדה שאהבתי כל כך את התמונות שלה, שמוצגות בעיקר בבית, וגם מהעובדה שהיא קצת יצאה מחיי הטיפול בבעלה. שתינו היינו עם דמעות בעיניים מהמפגש ומהשיחה ואני הבנתי עד כמה אני במקום הנכון. אני רוצה שהצילום שלי ייתן למצולמים את התחושה הזו של להתרגש ולראות מה יפה בחיים שלהם ועד כמה שיש בהם יופי. בסיום המפגש עם אנט החלטתי שאני מתחילה לי פרוייקט של צילום אמניות מבוגרות".
ליצירת קשר וצפיה בעבודות נוספות של שרון: אתר | פייסבוק | אינסטגרם.

פייסבוק סלונה אופנה באנר