דואגות מכך שאתן אוכלות יותר מדיי בבידוד? הסירו דאגה מליבכן. מסתבר שיש לכן סיכוי לצעוד על מסלול התצוגות של המותג שאנל. רגע לפני שהצרפתים נכנסו גם הם לבידוד (בדיוק באותו יום רביעי בו נכנסנו אנחנו), התקיים שבוע האופנה בפריז בסימן מסכות, כפפות גומי ומיגון נגד מיס קורונה.
מרוב בהלה, רבים לא שמו לב לשינוי שחל על מסלולי התצוגות. מסתבר שהמותג לנוון בחר בדוגמנית האמריקאית פאלומה אלססר, כדי להתהלך על המסלול. מה כל כך מיוחד בה? המידה- 46. שבוע לפני כן במילאנו צעדה אלססר על המסלולים של פנדי.
המותג שאנל הפתיע גם הוא כשבחר בדוגמנית ההולנדית בת ה-26 ג'יל קורטלב (Jill Kortleve) שלובשת את המידה הנפוצה ביותר אותה לובשות הצרפתיות- 40. קורטלב, שהיתה הפנים של זארה, הופיעה בחודש פברואר על שער מגזין ווג הצרפתי.
לצעוד על מסלול של מותג קוטור ויוקרה כמו לנוון או שאנל זה ביג דיל, ואת זה כל דוגמנית יודעת. העניין הזה הוא לא פחות ממהפכני. האם זה אומר שכל אחת מאיתנו, במידה אנושית, יכולה לעלות על המסלולים ולהתחיל לצעוד תוך שהיא עטויה בבגדי מעצבים? ייתכן שהתשובה לכך היא כן. במשך שנים תעשיית האופנה סבלה משמנופוביה. מעצבי ומעצבות האופנה יצרו בגדים לנשים רזות, שנושאות את הבגד בצורה מסוימת.
שבוע האופנה האחרון בפריז הוא הרמה להנחתה משום שהנוכחות של דוגמניות במידות 40-46 על המסלולים מדגישה את הקשר בין הגוף הנשי לרבגוניות שלו שכוללת פנייה לסקטורים מגוונים והתאמה למורפולגיות שונות. מה גם, כשהעניין הזה מגיע מאירופה, ועוד מפריז, בירת האופנה העולמית שמשתחווה לרזון, יש סיכוי שאנחנו יכולות להירגע ולהמשיך לנשנש בבידוד בכיף שלנו.
בארצות-הברית תנועת ה"פלאס סייז" מתקדמת יותר. כולם יודעים מי זאת אשלי גרהאם ועד כמה היא תרמה לדימוי הגוף של נשים בעולם בהקשר של אפנה, מידות ורזון. אנחנו נמצאים בעידן שבו אלה שמעל מידה 36 שמתהלכות על מסלולי תצוגות האופנה ומופיעות על השערים של מגזיני האופנה הגדולים והמפורסמים הן לא פחות מחלוצות. רובן התגלו הודות לעמוד האינסטגרם
שלהן. לפני שלושה חודשים הייתי בפריז ופגשתי בגאלרי לאפייט בחורה שנראתה אחרת מכל הבחורות. התחלנו לדבר, סיפרתי לה שאני מצלמת הפקת אופנה בעיר ושאלתי אם היא דוגמנית. העלמה הנהנה ונתנה לי את כתובת האינסטגרם שלה. זוהי המדיה שהפכה לכרטיס ביקור בעולם האופנה, ולא משנה באיזו מידה את.
שאלה נוספת שעולה היא האם השינוי על המסלול של שאנל נובע גם מהעובדה שקיסר האופנה, קארל לגרפלד, שסגד לרזון, הלך לעולמו ולא עומד עוד בראש המותג? ייתכן שגם כאן התשובה היא כן. לגרפלד אהב את המוזות שלו עור ועצמות: אינס דה לה פרסאנז', ונסה פאראדי ובתה לילי רוז דפ, וקאיה גרבר, בתה של סינדי קרופורד. רבות ורזות נוספות עברו בתווך חזון העצמות היבשות של לגרפלד.
מאז מותו, המעצבת הראשית של שאנל היא אישה, וירז'ני ויאר. ייתכן שהיא מעבירה את שאנל תהליך התחדשות. לגרפלד אהב תפאורה מוארת כמעט נאונית-לבנה בתצוגות האופנה שלו בעוד ויאר הציגה תפאורה כהה ומוצלת. לגרפלד אהב דוגמניות רזות בעוד ויאר העלתה החודש דוגמנית במידה 40 כדי להציג את קולקציית סתיו-חורף 2021-2020. הפעם האחרונה בה עלתה על המסלול של שאנל דוגמנית במידה שאינה 36 היתה לפני עשר שנים בקולקציית הקרוז של המותג בסן-טרופז. היא לא היתה הולנדית, אלא אמריקאית, קריסטל רן, במידה 44. גם אז עשו מזה עניין גדול. גם אז דיברו על שינוי שעובר המותג כמו עולם האופנה כולו. נקווה שלא צריך לחכות עשר שנים נוספות כדי שזה יקרה בפעם הבאה. נמתין מקסימום עד שנצא מהבידוד.
** הכותבת, ד"ר מאיה גז, היא מומחית לאופנה צרפתית ולתרבות צרפת.