1. גבריאל בונר שאנל, הידועה בכינויה קוקו שאנל, נולדה בשנת 1883 ונפטרה בשנת 1971 כשהיא בת 88. שאנל נחשבת לחלוצה בתחום האופנה המודרנית והיא ידועה בתרומתה לתנועה הפמיניסטית דרך עיצוביה. היא עיצבה בגדים פשוטים ונוחים לנשים והתאפיינה בעיצובים נקיים ופונקציונאליים שתרמו לשחרורן של נשים מדפוסי לבוש בלתי נוחים שהיו מקובלים בתקופה בה החלה לעצב. את ההשראה לעיצוביה שאבה מבגדי דייגים, חליפות גברים, עניבות, וגם מבגדי נזירות. חייה הסוערים והבלתי שגרתיים השפיעו גם על עבודתה שלה הייתה מסורה עד יומה האחרון.
2. שאנל החלה את דרכה בעיצוב כובעים. את הבוטיק הראשון לכובעים פתחה ברחוב קמבון 21 בפריז, זה היה בשנת 1910 ושמו היה "House of Chanel". מיקומו היה בקומה שמתחת לבית העסק של אטיין בלסאן, מי שהיה המאהב שלה לתקופה קצרה. בעיצובי הכובעים שלה שאנל ויתרה על כובעי הענק שנראו עד אז כמו עוגת קצפת ועיצבה כובעים מסוגננים ומחמיאים.
3. בהמשך הכירה שאנל את ארתור בוי קאפל והפכה לפילגשו. ב- 1913 הוא מימן לה את פתיחת החנות העצמאית הראשונה שלה שנקראה Chanel Modes. בהמשך פתחה חנויות נוספות בקלבדוס ובביאריץ שבהן נמכרו בגדי נשים בסגנון ספורט-אלגנט. לאט ובהתמדה עברה שאנל לעיצוב של מראה שלם ושמה הפך להיות מזוהה יותר ויותר עם הסגנון היוקרתי, אבל ככזה שלא נכנע לתכתיבים אופנתיים נוקשים. התעוזה של שאנל נראית היום מובנת מאליה, אך אין ספק שהיא יצרה ציוני דרך משמעותיים בתולדות האופנה המודרנית.
4. ב-1925 הציגה שאנל לראשונה את פריט הלבוש השלם – חליפה בשלושה חלקים. פריט זה הפך לאייקוני ולפריט המאפיין, ואולי המזוהה ביותר, עם אופנת שאנל. מדובר היה בחליפה שניתן היה לשלב ולהחליף בה את החלקים השונים. החליפה היתה נוחה מאד, החולצה רחבה ולא חונקת, בחצאית היו קפלים שאפשרו תנועה רחבה ולא מוגבלת. הבדים היו בצבעים חלקים ולא מצועצעים. ביום בו נרצח ג'ון פ קנדי (22 לנובמבר 1963) לבשה ג'קי קנדי חליפת שאנל ורודה – תמונה שהפכה פנתאונית.
עוד פריט שהפך אייקוני ומיוחס אף הוא לשאנל היא השמלה השחורה הקטנה שנחשבת כיום ל"פריט חובה" במלתחה הנשית. שאנל הייתה המעצבת הראשונה שלקחה את הבד השחור שהתקשר בעיקר לאבל ויישמה אותו בבגדי ערב.
הישג חשוב וראוי נוסף הוא הוויתור על המחוך כפריט אופנה הכרחי. זה היה בשנת 1916, שעד אז נחשב המחוך לאביזר לבוש נשי הכרחי. שאנל היתה מי ששחררה את הנשים מתחושת החנק, שבירת הצלעות ואיבודי הכרה מיותרים. מהלך זה זיכה אותה להיכלל כמעצבת האופנה היחידה ברשימת "100 האישים המשפיעים של המאה ה-20" של המגזין טיים.
יש המייחסים לשאנל גם את הפיכתה של חולצת הפסים לפריט אופנתי שמככב בכל ארון נשי וגם גברי.
5. שאנל היתה פורצת דרך גם בכך שבשנת 1917 גזרה את מחלפות שערה לתספורת קצרה – מה שנחשב למהלך נועז. בהמשך אומץ המראה על ידי נשות החברה הגבוהה ומאז ועד היום נחשבת תספורת זו לסמל פריזאי מובהק.
6. בשנת 1921 השיקה שאנל את הבושם "שאנל 5" והייתה למעצבת האופנה הראשונה שמכרה בושם שנחשב גם היום לבושם הנמכר ביותר בעולם. היא נהגה לתת דוגמית של הבושם ללקוחותיה הקבועות כדי להגביר את הפרסום של הבושם. בקבוק הזכוכית המלבני נשמר ונמכר בצורתו המקורית עד היום.
7. אופנת השיזוף: בשנת 1923, לאחר הפלגה מפריז לקאן ביאכטה של הדוכס מוולינגטון, הופיעה שאנל בעור שזוף, מראה שלא היה מקובל באותה עת. הופעתה השזופה בפומבי נחשבת לתחילת אופנת המראה השזוף.
8. בשנת 1940 עברה שאנל להתגורר במלון ריץ יחד עם בן זוגה שהיה קצין נאצי בכיר. מאז נקשר שמה לשיתוף פעולה עם נאציזם ואנטישמיות. לאחר המלחמה, ובשל מעורבותה הנאצית, המוניטין שנוצר לה בצרפת נפגע ועקב כך וכדי להרגיע את הרוחות בשנת 1944 החליטו היא ובן זוגה לעבור לשווייץ למשך 8 שנים.
ב- 1953, כשחזרה לצרפת, גילתה שבזמן שלא הייתה פרץ בית האופנה של המעצב כריסטיאן דיור. העיצובים החדשים שלו החמיאו לחיטובי האישה בניגוד לעיצוביה של שאנל שנחשבו נעריים. שאנל "לא אהבה" את דיור וזה בהחלט בלשון המעטה.
9. בפברואר 1955 השיקה שאנל קולקציית תיקי יד עם רצועות בצבע זהב או רצועות עור, דבר שעורר סערת קניות בקרב קהל הקונות. תיקים אלו הפכו אף הם לאייקון אופנתי וגרסאות מעוצבות שלהם קיימות ונמכרות עד היום.
10. ב-10 בינואר 1971 נפטרה קוקו שאנל מהתקף לב כשהיא בת 88. היא עבדה עד יומה האחרון. לאחר מותה קנה איש העסקים ז'אק וורטהיימר את שארית מניותיה של שאנל בחברה מקרובי משפחתה. ב-1974 החל אלן ורטהיימר, בנו של ז'אק, לנהל את החברה תחת אביו. הוא היה נחוש להשיב את בית הבישום לתהילת העבר שלו והגביר שוב את מכירותיו של שאנל 5. במקביל חיפש וורטהיים מעצב ראשי שיחליף את שאנל ויביא את החברה לשיאים חדשים והצליח לשכנע את המעצב קרל לגרפלד לעזוב את בית האופנה קלואה ולעבוד בשאנל.
החל מ 1983 ועד לפברואר האחרון עבד לגרפלד כמעצב הראשי של שאנל שסגנונו הזכיר מאוד את עיצוביה של קוקו שאנל ובכך הצליח לשמר את ההיסטוריה של המותג ועם זאת להתאים אותו לאופנה המודרנית.
מי שהחליפה את לגרפלד ועומדת כיום בראש בית האופנה, היא מי שהיתה יד ימינו של לגרפלד ובת טיפוחיו – וירג'ין ויארד Virginie Viard. אין זה מפתיע שאת תצוגת האופנה הראשונה אותה הובילה בעצמה בחרה לערוך במתחם שנראה כספריה ענקית וברור שמדובר במחווה ללגרפלד שהיה ידוע באוסף ספריו העצום.
משפטים שמיוחסים לקוקו שאנל (מקור: ויקיציטוט)
"איש אינו צעיר אחרי גיל ארבעים, אך יש בכוחו להיות בעל הופעה שאין לעמוד בפניה בכל גיל"
"בגיל שלושים אישה צריכה לבחור בין אחוריה לבין פניה"
"אישה ללא בושם היא אישה ללא עתיד"
"האופנה מתיישנת; הסגנון – לעולם לא!"
"התהדרות איננה מהווה את ניגודה של הדלות, אלא את זה של הגסות"
"יהיה מה שיהיה גילך, לא לחוש כי את אהובה משמעו לחוש כי את לא רצויה"
"עיניים יפות הן אלה המתבוננות בך ברוך"
"מותר להציג את השוקיים, אולם לעולם לא את הברכיים!"
"אין בנמצא אופנה שאיננה צועדת ברחובות העיר"
"אם אישה מתלבשת באופן גרוע, אנו מצביעים על שמלתה; אם היא לבושה באופן מושלם ללא פגם, אנו מצביעים עליה"
"אני לא עושה אופנה, אני האופנה עצמה"
