מאת: דריה שועלי, בעלת החנות החדשה cool girlfriend
פברואר 1985. הארגז עמד על הרצפה במרכז חדר הנעורים שלי. ארגז קרטון גדול, חתום במסקינטייפ חום. אמא שלי לא פתחה אותו. היא חיכתה לי. ״זה מהבנות דודות באמריקה,״ היא אמרה, זה ״האנד-מי-דאונז״.
״מה?״ שאלתי.
״בגדים שכבר קטנים עליהן והן מעבירות לך״, היא ענתה.
בגדים! התנפלתי על הארגז והתחלתי לשלוף אוצרות.
Like A Virgin של מדונה הוביל במצעדים, ולי היה ארגז מלא בבגדים שחלומות של ילדות באייטיז עשויים מהם: כפפות תחרה לבנות, שמלת הולי-הובי בגודל טבעי, שני סטים של חולצה וחצאית-מכנסיים בהדפסי אייטיז צבעוניים וג׳ינס דהוי דקיק בגזרה מושלמת שרק כעבור שנתיים גיליתי מי זה הקלווין קליין הזה שהשם שלו כתוב עליהם.
לפני הארגז, ואלה שבאו אחריו, לא היו לי הרבה בגדים חדשים. כמו שדייב שאפל מספר בסטנד אפ שלו, גם ההורים שלי הצליחו כלכלית בדיוק מספיק כדי שאהיה הכי ענייה מבין העשירים. לכולם היה ריבוק, לי היה פלייט. לכולם היה בנטון' לי היה בון-טון. אבל בארגז ההוא היו בגדים כל כך אחרים, שאפילו הילדים הכי מקובעים על מותגים לא יכלו שלא להבחין שיש פה איזו התרחשות אופנתית מסקרנת. הארגז ההוא איפשר לי להשתנות; להפוך מהענייה עם החיקויים הזולים למישהי אחרת. המגניבה, או המוזרה, תלוי את מי שואלים.
וזה לא עזב אותי. נשארתי המוזרה, או המגניבה, תלוי את מי שואלים. זאת עמדה רגשית וחברתית שיכולה להיות קשה, את תמיד קצת האאוטסיידרית. אבל היא גם חוויה משחררת. כי מי שהוא בין כה בחוץ, הוא חופשי. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ואני תמיד עשיתי מה שאני רוצה:
יצרתי בגדים חדשים מבגדי וינטג׳ מפורקים ומורכבים מחדש, ומכרתי אותם ב״רזילי״ ב-2005, הרבה לפני הטרנד האקולוגי הנוכחי, הקמתי עיתון שונה לנשים (״עלמה״), כתבתי סדרת מערכונים לטלוויזיה (״אפידורל״) הקמתי שני סטארטאפים וייעצתי לעוד עשרות אחרים. אבל לאורך כל פיתולי הקריירה האלה המשכתי להימשך לווינטג׳, לריגוש מנבירה בארגזים, במזוודות, בארונות של נשים אחרות ובשווקי פשפשים. להתרגשות של לא לדעת מה אני אמצא. לא לחפש משהו מסוים, להתאהב. להתאהב בבדים עם הדפסים או טקסטורות מסעירות, ברקמה בעבודת יד, בגזרות, בגימור, בחייטות מתקופות שבהן ייצרו מעט מכל דבר, ייצרו לאט, ייצרו בהקפדה עצומה.
אספתי ואספתי אוצרות וינטג׳ שהתאימו לטעם האישי שלי, בגדים ואקססוריז אבל גם מגבות מטבח של מעצבי טקסטיל מהסבנטיז, כיסויי מיטה יווניים, פודריות משובצות צדף, גלויית פופ-אפ עם מחטי תפירה, חפתים כסופים, בובות נייר צרפתיות קטנטנות עם דמויות של מכשף רשע וקוסמת טובה, ספרי ילדים מהפיפטיז וכפתורים נדירים מבקליט ומעץ.
ואז, יום אחד, לאט ובהדרגה, התחלתי למכור את האוצרות. לבדוק אם יש שותפות ושותפים לטעם שלי. וגיליתי שיש. במשך שנה וחצי מכרתי בטיפטופים, באינטרנט, בחנויות פופ-אפ, בירידים, עד שהחלטתי לא לפחד יותר, לא להסתובב יותר סביב הדבר הזה, אלא סוף סוף, בגיל 46, לפתוח חנות.
החנות פתוחה בסך הכל שבוע. בתוך גלריה לאמנות ולמסגור תמונות. קוראים לה cool girlfriend, כמחווה לכל הילדות, הבחורות והנשים שמרגישות מוזרות בפנים, אבל בעצם הן ממש ממש מגניבות, ויצירתיות, ומקוריות וגאונות. למטה, הן חמש העצות שאני נותנת לעצמי, ולכן, לפתיחת עסק.
בואו לבקר בחנות,ואם בא לכן, ולכם, עזרו לי להצליח בכך שתחלקו אתי כאן ״טיפ זהב״ אחד. עיצה אחת, טובה במיוחד, מכל תחום.
ושייתן לנו אלוהים כוח ואונים, להיות תמיד בין הנותנים.
מחכה לעצות המצוינות שלכן ושלכם. דריה, your cool girlfriend
חמש עצות לפתיחה של כל עסק
1. תחקרו את התחום: תקראו בלוג פוסטים שאנשים כתבו על פתיחת עסק דומה, צרו קשר עם אנשים מהתחום, תקבעו איתם פגישה ותגיעו עם רשימת שאלות עד שתדעו לקראת מה אתן הולכות והאם זה ריאלי.
2. תתחילו בקטן: כשבא לנו רעיון, אנחנו רואות את החזון השלם, החנות המעוצבת, הסטארטאפ חובק העולם. אבל הדרך היא ארוכה והמשאבים — אנרגיה, תשומת לב, זמן וכסף — מוגבלים. חשוב להתאפק. לשמור בראש את החזון הגדול, להתחיל בקטן ולהתקדם עקב בצד אגודל.
3. צמצמו סיכונים: לכל עסק יש סיכונים. עבור מכולת חדשה, למשל, זה יכול להיות כל המוצרים שמתקלקלים מהר. חשוב להבין מה הסיכונים ולצמצם אותם. למשל, להחזיק מעט מהמוצרים שמתקלקלים מהר ולפצות במבחר גדול ממוצרים עם חיי מדף ארוכים, עד שאפשר יהיה לראות שיש מספיק קונות וקונים קבועים.
4. בקשו עזרה: אל תתביישו לבקש עזרה, בכל דבר ומכל אחת ואחד שיכולים לעזור. תצטרכו הרבה ממנה. עסק זה לא עניין לביישנים.
5. תתכוננו להיכשל: לא כל הזמן, לא לתמיד, אבל חלק מהזמן בטוח. תשמעו ״לא״, יהיו ימים קשים ותוכניות שישתבשו. אל תתייאשו.
** הכותבת היא דריה שועלי, מאת: דריה שועלי, בעלת החנות החדשה cool girlfriend