חלון ראווה: סמדר פולה עזריאל

מי אני?

סמדר פולה עזריאל, בת 45, רווקה. המעצבת והבעלים של מותג התכשיטים 'פאולה ביאנקו' משנת 2005.

סבתי מצד אמי היתה דמות משמעותית בחיי שהיוותה לי דוגמה אישית של נשיות, אלגנטיות ועצמאות לצד אתגרי החיים. היא נפטרה כשהייתי בת 12 ועד אז גידלה אותי במקביל להוריי. בגיל 21 הוספתי את שמה לתעודת הזהות ולמותג קראתי "פאולה ביאנקו" על שמה ולכבודה.

רקע

נולדתי ביפו ועד גיל 18 גדלתי בראשון לציון. לאחר מכן עברתי עם אמי וסבי לתל אביב.
בבתי הספר שלמדתי בו התעניינתי בעיקר במקצועות העיצוב והאמנות. את התיכון סיימתי במגמת גרפיקה ב"גן נחום". לאחר שירותי הצבאי למדתי אדריכלות פנים במכללה למנהל ובמקביל עבדתי כמעצבת ברהיטי קסטיאל.
בתום 6 שנים הרגשתי שאינני מצליחה יותר למצות את עצמי בתחום זה והחלטתי לעשות תפנית לאופנה. נרשמתי לשיעורי תפירה ותדמיתנות במסגרת לימודי החוץ של שנקר מתוך מחשבה לעצב קולקציית Pret-a-Porter מלאה. די מהר הבנתי שלגבש ולייצר אחת כזאת זה הליך מורכב ושעדיין אין לי מספיק ידע והחלטתי להתמקד בחלק של התכשיטים ומשם – הכל היסטוריה.

מתי ולמה הבנת שאת רוצה להיות מעצבת?

מילדות מאוד נמשכתי לכל הקשור ליצירה. נהניתי לדמיין, לתכנן, לבטא את עצמי וליצוק תוכן לחפצים שיצרתי. בבית הספר היסודי בזמן שכל בנות כיתתי השתתפו בשיעורי מלאכה ותפירה אני השתתפתי גם בשיעורי נגרות עם הבנים. למעשה זו היתה המסגרת הפורמלית הראשונה בה ממש בניתי ויצרתי "חפצים". עד אז בעיקר, מתוך סקרנות, פירקתי מכשירי חשמל בבית.

מה היה החלק הכי מאתגר בדרך?

לאורך השנים המותג עבר שינויים והתפתחויות רבות ואיתם, באופן טבעי היו גם אתגרים. עם חלוף הזמן וככל שהתפתחתי ונכנסתי לשוק הבינלאומי, האתגר המאפיין ביותר היה לחלק את הזמן והאנרגיות בין ניהול העסק על כל רבדיו לבין העיצוב והיצירה עצמה.

איך את מתארת את סגנון העיצוב שלך?

הסגנון העיצובי שלי הוא כשחקן היודע להחליף דמויות אך שומר על זהותו. אני נעה בין סגנונות שונים וטכניקות עבודה מגוונות. מעולם לא למדתי צורפות או תכשיטנות, מה שמאפשר לי חופש פעולה אולטימטיבי מבלי להיות כפופה ל"חוקי המשחק". אני בוחרת את טכניקות העבודה בהתאם לחומר.

לסגנון האופנתי של איזו מפורסמת את מתחברת?

רונית אלקבץ ואני היינו חברות נפש במשך מספר שנים עד לפטירתה ב- 2016. מאז עוד לא נתקלתי באף אחת שהצליחה להדליק אותי בוירטואוזיות והנועזות כפי שהיא עשתה. היה לה הכישרון לחבר סגנונות ושילובים "בלתי אפשריים", כאלה שרק על אישה בעלת נוכחות ואמירה כמוה מצאו את הנראות והביטוי המתאים.
פרט לרונית אני רוצה לציין את ורדית סימני, שלומית סלוין, דיאנה חורגיס ורותי ברודו כנשים שסגנון הלבוש שלהן אישי, מדויק ומשקף באופן יפהיפה ואסתטי את עולמן וסגנון החיים שלהן ובאופן שהולם ותואם כל אחת מהן. אני גם נהנית לראות את השילובים שעושות מיטל ויינברג וטל אלבלנסי – פרבר (עורכת האופנה של גו סטייל).

כמה שורות על הקולקציה האחרונה

הקולקציה האחרונה נולדה בעקבות השתתפותי בתערוכה Je Taime Ronit Elkabetz שנפתחה במוזיאון העיצוב חולון בנובמבר 2018.
ארון הבגדים וחפציה האישיים של רונית אלקבץ הוצגו לראשונה בתערוכה זו, בה ניתנה הזדמנות חד פעמית להיחשף באופן מקיף לתפקיד הלבוש בחייה האישיים ועל הבמה. לבגדים שלבשה היתה משמעות סימבולית, רגשית ומקור לכוח ועוצמה.
יערה קידר, אוצרת התערוכה, פנתה אליי כשגילתה את גודל נוכחות התכשיטים שלי בארונה והציעה לי לקחת חלק ולהציג את תכשיטיי על דמויותיה של רונית ובהקשר האישי שלנו. עגיל הלב הגדול עם הכיתוב "Je Taime" היתה נקודת המוצא לקולקציה הנוכחית (שעדיין מתפתחת) ונקודת החיבור בין האמירה האמנותית שלי לחברות העמוקה בינינו.