ככה פתאום באמצע הלילה, כמה דקות אחרי שהינוקא הזדחל לו ממיטתו אל מיטתי, כהרגלו.. ככה פתאום ,בשעה שעטפתי אותו היטב בשמיכת הפוך ,הבליחה לי המחשבה: זה הייעוד שלי.

נולדתי בשכונת התקווה. הנה, אמרתי זאת. פעם התביישתי בשכונה שהייתה ידועה בהפצת פושעים לכל רחבי הארץ והעולם.. מאז ילדותי בה, שכונת התקווה שינתה פניה (בעיקר התכהתה..) אבל בשוק התקווה כמעט והזמן עצר מלכת. עדיין נותרו על תילן המסעדות,הבאסטות והמעדניות של פעם. אותם אלו שהייתי הולכת אליהם עם אימי , ביום של השוק, לפני הבישולים לשבת. שם, חלק מהבסטיונרים עוד מזהים אותי...