לפעמים החיים מאלצים אותך לעשות הפסקה. בדומה להפסקת חשמל שתמיד באה בעיתוי הכי גרוע ולפרק זמן לא ידוע...אני קוראת לזה "הפסקה מאולצת" כי לא ממש בא לי להפסיק לעשות את מה שאני עושה, הרי אני חיה ונושמת את עבודתי היצירתית כמעצבת וכאמנית רב תחומית. אבל אלה החיים, לא צפויים ובלתי נשלטים, למרות שהיינו רוצים לחיות באשלייה שיש לנו שליטה עלייהם (לפחות חלקית). כשאתם נאלצים לעשות הפסקה, נצלו את הזמן לנוח ולאגור כוחות אבל גם לתת לפסק הזמן הזה לפעול לטובתכם. נקודת מבט רעננה על העסק שלכם מתוך מצב שאינו מצריך את השתתפותכם ב"מירוץ הבלתי פוסק אחר הפרנסה" יכול להביא אתכם לתובנות, מחשבות ורעיונות שלא היו מגיעים או מקבלים מקום אלמלא נאלצתם להפסיק את המירוץ לרגע.

כמו כל אישה נורמטיבית אני מוצאת את עצמי לילות ארוכים במיטה חושבת על הפרנסה, המשכנתא, הילדים, בן הזוג... באותן דקות ארוכות של שקט במיטה, כשהבעל כבר נוחר ומתחיל לחלום, אני מסכמת את אירועי היום ובונה את הלו"ז למחר, לשאר השבוע, את רשימת המטלות, רשמית הקניות וכו...ואז שכבר אני מוצאת שסיימתי לחשוב על הכל וסידרתי בראש את כל ה"רשימות" - מגיעות להן המחשבות היצירתיות. מה עוד אפשר להמציא, מה עוד אפשר ליצור, איזה דברים אוכל לייצר מחומר זה או אחר, איך אני אנצל חומר X לעבודה Y, אולי אני אנסה ליצור עם חומר מפתיע ולא שגרתי? אולי חומר X יתאים למשהו חדש? רעיונות נפלאים, חדשניים, מקוריים פורצים מתוך ראשי... ואני כולי מלאה השראה והתרגשות לקראת המחר שיבוא ואתחיל ליישם את כל הרעיונות האלה (או לפחות לקנות חומרים...) ואני בונה סקיצות על גבי סקיצות בראש... ואז בסופו של דבר מתישהו אני מן הסתם נרדמת. ובבוקר - הכל נמחק. אין זכרון משום דבר... תסכול ממושך פוקד אותי בכל בוקר...ואתם בטח חושבים מדוע איני מחזיקה מחברת לרישום כל הרעיונות הנפלאים? לא חבל? אז קניתי מחברת סקיצות חדשה (תוספת למחברות האחרות שיש לי בסטודיו...) היא מיועדת להישאר צמודה אלי 24/7. היא אצלי בתיק והולכת איתי לכל מקום (מלבד ל"מקומות חשובים"...) ואם פתאום באמצע הקניות בסופר יש לי רעיון "מבריק", אז יש לי עט (שנמחק...כן זה מהפרסומות) ואני מציירת/רושמת/כותבת את הרעיון במחברת. כמובן שתמיד עדיף לאמן את המוח ולעשות לו תרגילי זכרון אבל בתור אמא ל-3 קטנים, שותפה בסטודיו עמוס בעבודה ובלקוחות, אחראית על ניהול משק הבית ועל עוד עשרות דברים ונוסיף את גילי המופלג (עוד מעט 36!!) - אני מתקשה לזכור הכל...אז כן - אני מתוודה - הגעתי לגיל בו אני רושמת בשביל לזכור. כמובן שאת אירועי היום, הלו"ז למחר, לשאר השבוע, את רשימת המטלות, רשימת הקניות וכו...אני ממשיכה להריץ בראש בכל לילה, אבל כל מה שקשור ליצירה - נכנס למחברת. העיקר שאוכל לישון בשקט.