אינפלציה של קרבות ומתח עלילתי עד שהקורא מפתח אדישות, לצד הרפתקה היסטורית סוחפת. אחריה כבר ברור, שיובל ירח היה כל אלה, פעם או בחיים אחרים: לוחם גרילה אלג’יראי, אם לארבעה שנישאה בשנית ואישה צעירה, פריווילגית ואבודה בת”א.
לא בכדי פילס את דרכו אל הרשימה הארוכה של פרס ספיר. זה פרס שצריך שיינתן בעיניי על תעוזה, על תפקיד חלוצי בספרות ולא על התעלות בדרך סלולה. וזה פועלו של "מחר ניסע ללונה פארק" הנועז. אבל קחו מדבקת אזהרה: הספר הזה ישבור לכם את הלב.
בעטיפה שפתית עשירה ומתעתעת, גיבורים אבודים מחפשים עלילה.
"אתה מביט בה כמו איש משוגע... כמו מי שפגש לאחר שנים את ראשו הכרות צף באיזה נהר."
"בעל חיים" הוא כמו סרט בשוט אחד ארוך. פרוע, אחראי וממכר. קטונתי מלהכיל יצירת אומנות מקצה אחד שלה עד לשני, הקוצני. מי אני ומה אני. רק את הגוון הבתולי של הקריאה אפשר להניח פה. ולבקש מפעם לפעם לבחון את גבולותיה מעבר לאינטימיות שבין קוראת לטקסט.