אתמול התחלתי קורס כדי לבנות את תוכנית ההצלחה שלי, אבל לא עליו אני רוצה לדבר למרות שרק מהמפגש הזה למדתי המון. אני מעוניינת דווקא לספר על אדם אחד שהיה ויהיה איתי בקורס שלמדתי מהשיחה איתו (שהייתה לאחר השיעור) דברים חשובים על עצמי. תוך כדי השיחה איתו הבנתי שאני שתלטנית. למה אני מתכוונת? אני לא נכנסת ומשתלטת לכולם על החיים, אך עם זאת יש לי את הצורך לשלוט במה שקורה סביבי ולנסות לגרום לכך שהדברים יקרו בדרך שבה אני חושבת שהם צריכים לקרות. כלומר יש לי דימוי של איך דברים צריכים להיות או באיזה אופן צריך לעשות משהו ואז אני מנסה לעשות הכל כדי שהדברים יעשו בדרכי. תוך כדי השיחה עם אמנון (שם בדוי) הבנתי שישנן כמה דרכים להסתכל על דבר אחד ושלדרך שנראית לי חיובית ישנם דברים שליליים וכן להיפך. הוא אמר לי שכאשר קורה מצב ואנשים סביבי לא עושים את הפעולות כפי שרציתי שיעשו כדאי שאחשוב מהם הדברים החיוביים בדרך שלהם. כך אהיה פחות נודניקית, יותר מאושרת, פחות מציקה, יותר מפרגנת וכן הלאה. לדוגמא: חשוב לי שהבנות יגיעו לגן בשעה שהגן נפתח, כי ככה הן נכנסות יותר ברוגע ויש פחות לחץ ומריבות, כי ככה הן לא נכנסות באמצע פעילות, כי ככה היום מתחיל בשעה מוקדמת וללא מריחת זמן. בשל הסיבות האלו (ואולי יש עוד...) אני משתדלת מאוד להגיע לגן קצת אחר הפתיחה או בפתיחה. בעלי לעומת זאת יכול לקום מאוחר לארגן אותן לאט, לשחק איתן, למרות את הזמן ולהגיע כמה דקות לפני השעה שהגננת ביקשה לא להגיע אחריה. זה משגע אותי, מרתיח לי את הדם, מעצבן אותי ושלל תיאורים ססגונייים ושליליים שכאלו, כי כשהוא יוצא מאוחר לעבודה אז הוא חוזר מאוחר וכן הלאה.... בנוסף הוא תמיד מתלונן שהוא עייף בערב, שאין לו זמן לעצמו, להיות איתי ולהיות עם הבנות אז מה לעזאזל הבעיה עם לקום בשעה שפוייה, לצאת איתן מהר ולא להתמרח ואז להגיע מוקדם לעבודה, מוקדם לבית ולחיות חיים שפויים? אמנון אמר לי לחשוב על החיובי בכך: הוא (בעלי) קם בשעה שטוב לו. הוא זורם עם הבנות ולא דוחק בהן למהר. הוא נהנה מקצת זמן איתן והן נהנות ממנו וכו' וכו'. חשבתי על זה והבנתי את הצדק בדברים, אז נכון זה לא שממחר אפסיק לשגע את בעלי לגבי הדרך שבה הוא מתנהל שלפי דרכי היא אינה נכון, אבל המודעות הזו תביא לשינוי חיובי בבית. אני רואה אותו קןורה. בנוסף נתן לי אמנון (שהוא אגב מאמן) מספר תרגילים עבור עצמי (כחבר, לא בתשלום...) ואשתף באחד מהם. במשך שבוע - עדיף 10 ימים לא להתחיל משפט בלמה ??? (זה בד"כ שלילי) או במשפט שמתחיל באתה (מאשים). הולך להיות לי מעניין עם עצמי, כי לדעתי לא עובר יום שבו אני לא אומרת משפט עם התחלה שכזו...תאחלו לי בהצלחה וממליצה לכם לנסות....

אתמול בערב היתה לנו מסיבה בגן. כן, כן לנו האמהות. היינו "חייבות" להתחפש אפילו היתה תחרות ואני כמעט והחלטתי לא להגיע אליה והכל בשם הצורך להיות מושלמת. לא הצלחתי לחשוב על רעיון לתחפושת ואני שונאת, אבל מכל הלב את אלו שזורקות על עצמן איזה כובע ובאות בלי הגדרה זה מבאס את כל הקטע. מצד שני אני מקנאה בהן, כי שלא כמוני הן לא התחבטו עם השאלה למה להתחפש והיו דאוגות ולחוצות מכך, הן לא חשבו שאם אין להן רעיון הן לא תבאנה. כמה מזל שבעלי החכם גרם לי להבין שזו תהיה טעות לא ללכת וראה זה פלא ברגע שהחלטתי שלא משנה מה יהיה אני הולכת הצלחתי להחליט וייצא דיי נחמד. זכיתי מקום שני , אבל זה לא העניין. מה שהבנתי מכל הקטע הזה הוא שצריך להחליט לעשות. ברגע שמהססים, ברגע שיש אפשרות לברוח מהתחייבות למשהו הכל חסום, לעומת זאת כשמחליטים שהדבר ייעשה גם כשאין פתרון מוצאים אותו.אגב התחפשתי ליחידת סגולה, ייצא חביב לקחתי מכנס סגול וחולצה סגולה ומעליהם קשרתי בד סגול באורך מטר בצורת שמלת סטרפלס על כל זה הדבקתי סגולות שונות שהדפסתי על דפים וכמובן שהוספתי שום (שרשרת מחוט ושום מפלסטיק ממשחקי הבנות (-; ). באיפור היו לי כמה רעיונות, אבל למסיבה הגדלתי את העיניים וצבעתי בסגול (עשיתי סוג של מסגרת של משקפיים מסביב לעיניים), נגד עין הרע (-; וציירתי חמסה על לחי אחת ועל השנייה מגן דוד.

יש רגעים שתופסים אותך ומעלים חיוך על הפנים. הם מגיעים בזמנים לא צפויים ואם שמים לב ומבחינים בהם משהו אחר, שונה ומיוחד עובר בפנים ומחמם את הלב.

לקום, להתעורר לפני עלות השחר, לעמוד בהספק בשביל על ליל עבודה שוחקת בלי סיפוק או תגמול מתאים בסופה

ללמוד איך להתייחס ולמה, את מה לקחת ברצינות ועל מה לצחוק סתם יום של חול מלא בהתערבות מצד גורמים שונים יכול להעלות חיוך או לההירס תלוי בנקודת המבט