זה מאוד יפה מצידי שסיפרתי לכם כמה נהניתי באתונה, אבל גם לכם מגיע ליהנות, לא ככה? קבלו כמה המלצות, בקטנה, וסעו לבלות.

סיפור רגיש, יפה ועמוק על צעיר מרוקאי היוצא למסע לא מתוכנן של בריחה מהגורל שלו, ומבין בסופו של דבר כי הזהות היא הכלא ממנה לא יוכל לברוח לעולם.

כמה זה מתסכל לדעת שהדמנציה עומדת להשתלט עליך? איך אפשר להמחיש למישהו שמוחו צלול את החרדה שרודפת אותך? איידהו מאת ג'ני רסקוביץ עושה זאת באופן מבריק.

יום הולדת הוא לא איזה אולימפוס שאני מרגישה עליו כמו אלה, ואז מתקשה לרדת ממנו אחרי כל הג'אז הזה. ממילא אני חוגגת כל החודש (ולכן אין צורך להתנצל על איחורים, ברכות וחיבוקים יתקבלו באהבה בכל זמן שיהיה לכם נוח). אז מה הקשר לאולימפוס? סבלנות.

כמה עמוק וכמה רחוק אפשר להגיע במסע דרך מכתבים? כמה נעז לגעת במקומות החשופים ביותר שלנו ולגלות מה היה קורה אילו? על "אחכה לך במוזיאון" מאת אן יאנגסון, בהוצאת תמיר-סנדיק.