ואז זה קרה. כשאצבעות המוות פוררו את ליבי ומחשבותיי. כשלא נשארה לי זהות. בתוך התוהו ובוהו, הגוף התעורר. הגוף הרגיש מיניות. ואני נמשכתי אחריו. לחיים.
אתמול, אחרי האזכרה, אחרי שהקהל התפזר, אחרי שחזרתי הביתה, שמעתי את החדשות. ושמעתי את הקולות, את הלחישות והזעקות בהזיותיי, תשמרי עלינו, אמא.
רוצה לכתוב כאן על מונודרמה שראיתי, "עכשיו שוב מאי". רוצה לכתוב ביקורת תרבות. ביקורת תרבות עאלק. זה החיים המחורבנים. על זה רוצה לכתוב.