יום הכיפורים בפתח.זה הזמן להשליך את העבר, את מה שלא נדרש יותר. אבל לעיתים היד אינה משחררת והלב אינו מרפה. כל פיסת נייר היא קשר למה שהיה, למה שלא יחזור.

שורד ולא ניצול. כך ראוי לקרוא לו. שנה ראשונה בלעדיו מצדיעה לזכרו.

3 שעות טיסה ולא יותר. כל כך קרוב , כאן ממש לידנו, ביוון , שוכנת לה עיר חמה ואוהבת, אשר בזכות ראש עיר אחד, שבחר והחליט, נשמרים זיכרונות השואה של יהדות סלוניקי שנכחדה לה כמעט כולה במלחמת העולם השנייה.

אנה בת 10 חיה בזגרב עם הוריה ואחותה הקטנה רוחלה ומשתובבת ברחובות עם לוקה, חברה הטוב. . בשנת 1991 פורצת המלחמה בין קרואטיה לסרביה וחייה של אנה מתהפכים להם.10 שנים לאחר שהיא מגיעה לארצות הברית, היא חוזרת לקרואטיה במסע של מפגש עם העבר הכואב

את חוק לימודיה סיימה אמי כשעלתה לארץ בשנת 1947, לימודים שהיוו המשך לאלו שנקטעו בגלל המלחמה ההיא. אמי נהגה למלא בכתב יד עגול ומצויר מחברות ופנקסים ולעטר כל אחד מהם בפרחים צבעוניים. את אהבתה ללימודים והשאיפה להצליח העבירה אל אחותי ואלי. אלו היו ה"פיגומים" שאמי בנתה עבורנו כשהיינו ילדות