גם לנו היה נשף סיום תיכון, אז אני הכי מבינה את הצורך לחגוג, אבל היה לנו נשף צנוע, והתעסקנו בעיקר בליהנות ולא בלהוציא כספים ולהפיק מגה-אירוע ראוותני.. אני מודה שקשה לי עם כל ההוצאות האלה והנשפים הגדולים, זה מרגיש לי כאילו הדברים החשובים באמת נדחקים הצידה. וזה לא אומר שלא צריך לחגוג, פשוט, אולי כדאי למצוא דרכים יצירתיות ולחגוג צנוע יותר. ואולי אני סתם אמא זקנה בת ארבעים שמתגעגעת לתקופה שהכל היה יותר פשוט...?
את תמר מרקוביץ אני מכירה בעיקר מהרשת, מאייטמים שלה או עבודות סטיילינג שעשתה. כששמעתי שהתחילה לעצב, הייתי מאוד סקרנית לשמוע עוד פרטים ולהכיר אותה קצת יותר. יצאתי מחוייכת ומוקסמת מהפגישה, מוזמנות לקרוא ולחייך בעצמכן.
כשכתבתי את זה אתמול בעמוד הפייסבוק האישי שלי, התלבטתי אם להעלות את התמונה המזעזעת של הילדים, אבל לא הצלחתי, פשוט לא הייתי מסוגלת. לפוסט שלי כאן בבלוג החלטתי כן לצרף את התמונה, כי אין כמו מראה עיניים כדי לזעזע באמת, ונראה לי שהגענו לשלב שאנחנו חייבים להזדעזע כדי לעשות משהו. שמישהו יעשה משהו כבר.
המותג סווני הוקם לפני כשנתיים, ע"י שתי חברות וותיקות, דפנה וברטין, שנסיבות החיים הפרידו ביניהן אך דאגו להפגיש אותן שוב לאחר 30 שנה. הפגישה המחודשת הולידה חיבור חזק שממנו יצא חלום משותף ליצור משהו. נפגשתי עם דפנה כדי לשמוע קצת פרטים על המותג ותהליך העבודה ויצאתי עם הרבה השראה.
ההורים שלי הם ה-מומחים באירוח, אלכוהול וקוקטיילים. כשהזמנתי אותם לערב קוקטיילים אינטימי, זה היה מלווה בחרדות קלות שמא אני 'אאכזב את הפירמה' ובעיקר שלא ייצא לי טעים. מה חשבתי לעצמי?! הרי בחיים לא התעסקתי עם קוקטיילים.