מאז הכאפה ההיא שחטפתי, אני עובדת על לחזור לעצמי. יש ימים יותר טובים ויש פחות. מה שכן, לאחרונה שמתי לב שאני לא ממש יודעת מה לענות כששואלים אותי "איך את מרגישה?".

פעם חשבתי שמי שמעזה ללבוש את אותו הבגד בהפרש קטן יותר משבועיים, היא חרשנית נוראית וזה לגמרי לא מקובל. היום אני פשוט בוחרת ככה את הבגדים שהכי טובים עבורי.

אני לא ממש זוכרת את הרגע שבו התחלתי לעקוב אחריה בפייסבוק, נראה לי שזה היה ממש מזמן פשוט. נתקלתי באחד מאיורי האופנה שהיא העלתה בפרופיל האישי שלה, ולא יכולתי להפסיק לדפדף לה בעמוד מרוב התלהבות. תכירו את יעל הרצוג, מאיירת מסחרית שעושה דברים מופלאים ומיוחדים שאני ממש אוהבת.

חוברת עבודה פנימית של רבנית מהמגזר החרדי מלמדת את הילדות והנערות הצעירות כיצד להתלבש בצניעות מירבית, מה להסתיר, מה לא לחשוף, איך להתהלך ברחוב, לא לדלג חו"ח, לא לשים חגורה, לא לגדל פוני ולא ולא ולא. נערה צנועה לא עושה הרבה דברים. התבאסתי קצת על הבוקר.