באותו יום, בשעה 14.15, בסיום טיול בכרמל עם חברים, בעלי שלומי, החבר הכי טוב שלי, התיישב לפתע על הקרקע, חייך אלי, התנצל שהוא עייף וזקוק מעט למנוחה, ועצם עיניו לתמיד. דום לב סיים שלושים וחמש שנים מאושרות