להיות אדם כותב זה להיות בדואליות כל הזמן. יש את העולם הפנימי שהוא מלא ועשיר ופתלתל ומלא בקולות ובצבעים ובקונפליקטים ויש את העולם החיצוני שלי מול המחשב, לבד, שעות על גבי שעות והספק שתמיד עומד שם בצד מחכה להתנפל עלי.
בשנה האחרונה הבטן שלי התחילה לדבר ואני לא מדברת על קרקורים של רעב, אלא קרקורים אחרים. והקרקורים התנגשו עם הקולות שבראש ועם התחושות שבלב ואחר כך עם דברים שהגיעו מבחוץ.