זמן של מפגשים מפתיעים עם דמויות מהעבר הרחוק, מפגשים עוצמתיים עם אנשים חדשים, פרידות חדות והחלטיות. תקופה שהיא הזמנה להתבוננות עומק בכדי להצית את התשוקה ולחיות מתוך אהבה, חיבור, שפע וצמיחה, אבל בו זמנית זמן מפגש עם בדידות, פחדים, חסמים והגנות.

כדי שמישהו ישלם לי את המשכורות, ויאפשר לי וודאות ובטחון, היה עלי להקריב את הבחירה היום יומית בהתרגשות ויצירה, וזה היה מחיר כבד מידי. בחרתי בחיי אי ודאות, שמשמעותם הסכמה שלא לדעת את המשך הדרך, ולאפשר לה להתגלות, מפתיעה ומרגשת בכל פעם מחדש.

שנות חיים רבות כבשתי אתגרים שהאירו אותי באורות זוהרים, אבל לא היו באמת אני. אחזתי בהם בחוזקה, בכדי שלא תתגלה התרמית. ברגע של וויתור וכניעה, שחררתי את תנועת הלפיתה, וכל מה שלא היה אמיתי נשמט. אז יכולתי להתגלות בפני אלוהים ואדם, בדיוק כמו שאני, וניסים החלו לקרות.

למדתי בגיל הנעורים, שיש קרב שם בחוץ. ובקרבות, המקום היחיד שהתאים לי הוא זה המנצח, הכובש. צריך אומץ, בטחון ואמון בכדי להשיל את השריון, ולהתעמת עם מצב של הזדקקות, של פגיעות תוך התמודדות עם הגילוי שהאוייבים המפחידים אינם בחוץ, אלה הם הרגשות שנחסמו מאחורי השריון.

השאיפה לשלמות גורמת לנו לכך שאנחנו מעכבים חלומות כי התנאים עוד לא הבשילו, חונקים את אש היצירה מתוך צורך להתקבל, לזכות באהדה ולהיות מקוריים, ולא משחררים דברים, כי עוד לא לגמרי סיימנו אותם. על מפלצת הפרפקציוניזם והדרכים להתיידד אתה.