ב11 בנובמבר 1994 - יום שישי אחרי הצהרים - נשמעה בפתח ביתי אותה דפיקה בדלת, אחריה הגיעה ההודעה האיומה מכל – יותם, בעלי, נהרג. מאז, כמעט חצי יובל, הימים סביב יום הזיכרון מתאפיינים אצלי בזימזום פנימי וחוסר שקט. השנה בגין התערוכה "זה לא משחק ילדים" שבחרתי לאצור ולהציג המרתי את מהלכי ההתכנסות שלי פנימה ביציאה החוצה. רגע לפני שהתערוכה יורדת (בשבת 11.5) הנה הטקסט שכתבתי על התערוכה ועל העבודות המוצגות בה:
שלומית אורן (נשואה +3) נסעה לשנת לימודים בלונדון והשאירה את בעלה והילדים בארץ – מה הניע אותה לעשות את הצעד הלא מאוד קונבנציונאלי ומה היא למדה על עצמה, על הזוגיות שלה ועל המשפחה בעקבות המהלך?
ראש השנה ממשמש ובא וצריך להתחיל לחשוב על מתנה לחג? תסתכלו על "Garage Judaica" – הומור ומסורת באחת המתנות השוות שאפשר להביא למארחים
יריד "צבע טרי", החוגג עשור, יפתח הערב במרכז הירידים בתל אביב. רגע לפני הפתיחה קצת על מה שיהיה שם, והצצה ראשונה אל ביתן העיצוב