מיה טבת דיין

בעשר השנים האחרונות אני באה והולכת מהודו ולומדת שם שפות, ספרות, תרבות, שירה. כפי הנראה עשיתי משהו טוב בחיים קודמים, כי בחיים הנוכחיים התברכתי בכמה מורים שיד האלים נוגעת בהם, אחד מהם הוא דוד שולמן. לשאלת הפנסיונרים סביבי, מה עושים עם הלופט-גשעפט הזה, אני עונה את האמת: מרצים באוניברסיטה ובמסגרות אחרות מול תלמידים שעיניהם מאירות ובעיקר מנהלים חיים מלאי השראה. השנה פרסמתי ספר פרוזה ראשון: "אלף שנים לחכות"". סיפור על אהבה גדולה שמתרחשת תמיד לא בזמן. בסוף הודו הצליחה להיכנס גם לשם: בעיקר עם תפישת האהבה המיוחדת שלה שעוד ידובר בה גם כאן."