במשך תקופה הסתובבתי בעולם בתחושה שאין לי ביטחון תזונתי. שאין לי מושג אמיתי לגבי המזון אשר אני מעניקה לילדיי ולמשפחתי. ואז הגיע הכנס שעשה לי סדר וגם קצת שקט בראש ובגוף
"בואי נעשה סלפי, בזמן האחרון לא מצליח לי הסלפי, אני מרגישה לא משהו עם עצמי". והיא ענתה לי, "באמת רציתי לדבר איתך, את נעלמת!, אפילו אימא שלי בקשה ממני לשאול למה את כבר לא כותבת בבלוג?"."מה??? אימא שלך? מאיפה? מה הקשר?"
אז הרגע הגיע, היום עליו חפרתי ללא הפסקה, יום הולדת 40, אז עכשיו אפשר להרגע, וכל מה שנשאר לי זה להודות לכן ולכם שהייתם פה איתי בשנתיים האחרונות....
שרה "הילדה הסוררת", פקחה את עייני לגבי תכני הלימוד שמלמדים את ילדינו בבתי הספר, זה הרבה מעבר למקומם, זאת סכנה לעתיד שלנו
גיל 40 מתקרב אליי, אז אני מרשה לעצמי לחגוג את החיים ולהצטלם, כאילו שמחר יאספו אותי על איזו רכבת ויקחו אותי לאי בודד שבו יש נשים שעברו את גיל 40 ושם החוקים שונים, אין להן חלומות ובטח ובטח שהן לא מצטלמות