הטענה כי "העולם שייך לצעירים" לא פגשה את ההצגה "אני סבתא שלך" בתאטרון הקאמרי בו מככבות נשים משלושה עשורים שונים: גילת אנקורי שמתקרבת לגיל 70, אסתי קוסוביצקי שעברה את גיל 70 והאחת והיחידה – רבקה מיכאלי שעברה את גיל 80. לכאורה מדובר בנשים ממחלקה גריאטרית. אך הצגה זו היא הוכחה ניצחת כי כיום נשים בגיל השלישי לא רק שעדין רלוונטיות אלא סוחפות וסוחבות על כתפיהן הצגה שלמה. בעיקר מיכאלי שנחשבת פורצת דרך בתחומה (בשנות השמונים הייתה האישה היחידה שקיבלה להנחות את המשבצת הנחשקת של תכניות האירוח בשישי בערב) ולמרות גילה המתקדם מוכיחה כי נשים בגיל מאוחר יכולות להמשיך לשחק, לתחזק קריירה ענפה ולהמשיך להתפתח ולפרוח במקצוע.

כפי שנפתח שיר הילדים הידוע שכתב יורם טהרלב, "המשפחה שלי": "זה מתחיל משני הורים עליזים וצעירים.." כך גם נפתח המחזמר "השנה היפה בחיי" - בזוג צעיר שמביא תינוק לעולם ויוצר משפחה קטנה משלו. אך הפעם ישנה נגיעה גם בדברים הפחות נעימים שהתינוק מכניס, שפחות מדברים עליהם. כמו ירידה במפלס הרומנטי, בעיות התקשורת, בעיות בזוגיות, העייפות הרבה, צרות משפחתיות והקריירה שמרגישה חומקת עם מחסומי כתיבה וללא מוזה (לכותבים שבינינו). לא סתם אומרים שאם זוג צולח את השנה הראשונה בחייו, רוב הסיכויים שיצליח בהמשך. ואכן זוהי תקופה מאתגרת שמביאה עמה הרבה שינויים ולא תמיד זוגות שורדים אותה. המוזיקאי אוהד חיטמן כתב על כך מחזה ששאוב מחייו האישיים כאב, בן זוג וכאמן השואף לכתיבה יצירתית ומוצלחת. וכפי שנאמר במחזמר בשיר הפתיחה - "תכתוב": "הלילה יהיה עוד לילה לבן.. אתה תראה בסוף הלילה יש מחזה! וזה הזמן שלך! אז תכתוב עד אור הבוקר ותכתוב..".

דור ה-Y מוגדר כנולד לאחר דור ה-X ולפני דור ה-Z, כלומר אלה שנולדו במהלך שנות ה-80' וה-90' של המאה העשרים. דור זה מאופיין במגורים בבית ההורים עד גיל מאוחר, עיסוק עצמי רב, מיסוד בגיל מאוחר (אם בכלל), עיסוק עצמי מוגבר, העדפת קידום בקריירה מאשר בחיי משפחה, "ראש קטן" ככל האפשר בעבודה ובגדול חוסר נכונות להשקיע מאמץ רב. מכיוון שדור זה נולד לתוך המהפכה הטכנולוגית של המחשב והאינטרנט הוא בעל ידע רב בהפעלת תוכנות מחשב, שימוש רב ברשתות החברתיות ובאפליקציות, כגון הכרויות וקניות. ובמילים אחרות: דור האינסטנט. כלומר, דור שרגיל שהכול נגיש לו ואינו רואה צורך להשקיע מאמצים מיותרים בכל תחום שהוא בחייו.

"אי שם, רחוק רחוק, מעבר לכל הכוכבים שבשמיים, שוכנת לה ארץ קסומה שקראים לה: ארץ לעולם לא. לעולם לא עצוב בארץ לעולם לא, וכל הילדים שגרים בה שמחים תמיד. אפשר לשמוע את צחוקם המתגלגל עד הירח ובחזרה" מספרת וונדי לילדים בבית היתומים בתחילת ההצגה על אותו מקום קסום שנקרא ארץ לעולם לא. את המקום הזה ואת דמותו של פיטר פן המציא  הסופר ג'יימס מתיו ברי לפני מאה ועשרים שנה, בשנת 1902.  הוא  לא שיער בחלומותיו הכי ורודים כי דמותו של פיטר פן תהיה מוכרת ואהובה כל כך הרבה שנים לאחר מכן ונראה כי לא עבר עליה עדין הכלח. ילדים קטנים עדין חולמים להיות פיטר פן וילדות חולמות להיות וונדי ולעוף בשמים לארץ לעולם לא. "כָּל מָה שֶׁרָצִיתָ, כָּל מָה שֶׁחָלַמְתָּ יֵשׁ בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם לֹא. כָּל מָה שֶׁאָהַבְתּ, כָּל מָה שֶׁדִּמְיַנְתּ יֵשׁ בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם לֹא", כפי ששרים פיטר פן והילדים האבודים. זו ארץ מופלאה והיא התגשמות משאלותיהם של הילדים.

"סטרא אחרא גורם לנו לבחור בין אור וחושך" נאמר בהצגה "פיקוח נפש" על ידי אחת הדמויות. מה משמעות סטרא אחרא? משמעו בארמית הצד האחר והוא ביטוי קבלי המשמש שם כללי לכלל כוחות הטומאה והרוע, בהם: עבודה זרה, שטן, מלאך המוות, וכו'. גם תאוות חומריות (יצר הרע) נקראות בספרות הקבלה בשם זה. ומה כוונת המשפט? לכל אדם האפשרות לבחור בין טוב לרע. הטוב משמעו הליכה אחרי ה' והרע משמעו הליכה אחר תאוות ויצרים רעים. הכוחות הרעים הם הסטרא אחרא ולעתים הם נועדו לעזור לאדם לגלות בתוכו את הכוחות הפנימיים. ואכן, המחזה "פיקוח נפש" מראה התנגשות בין שני עולמות: עולם הדת והעולם החילוני. ועל חיבוטי הנפש התוקפים את גיבור המחזה לבצע את ההחלטה הגורלית ולבחור. בידיעה כי כל החלטה שייקח תרעיד את עולמו ותשנה את חייו מהקצה לקצה.