פתחנו את ערב עצמאות 72 של מדינת ישראל עם ידיעה על אישה שנלקחו ממנה חייה, רק כי מישהו שהוא יכול לרצוח, כי מותר לו, ולא יעשה לו דבר. יותר מכך, לא רק שהוא יכול, הוא גם קיבל גב מלא מבית המשפט שידע שיש סיכון לחייה. יש באמת מישהו ששומר עלינו?

ימי הקורונה מוציאים מאיתנו הרבה. רוחניות, הבנה של מה הכי חשוב, תעדוף של משימות בבית ובין היתר, גם את היכולת להבחין מי באמת צריך לכהן בתפקידים מסוימים. גם אם ידענו את זה לפני, הקורונה, דואגת להבהיר לנו את זה ישיר ותקיף

בטח לא שמתם לב, אבל בית המשפט מלא עד אפס מקום בנפגעי פגיעות מיניות שבכל יום מחדש, נכנסים למאסר עולם. נשמעת לכם סיטואציה לא אמיתית? עוד רגע תבינו

אחת לכמה זמן צצים להם נציגי הפרלמנט הגבוה שבשמיים שטוענים שהם יודעים בדיוק מה העם היהודי צריך, וזורעים הרס, שנאה ופילוג. אבל אני מכירה דת אחרת. אני מכירה דת שאוהבת אדם, רוחנית, שיש בה את הלב הטוב שמקבל את כולם. כשהשפיות תרים את הראש, הקיצוניים יזוזו הצידה.

מסרים פוגעניים שעלולים להוביל חלילה למוות, מסרים מיניים שהופכים את המרחב הוירטואלי לזירת הטרדות מיניות ופדופיליה. לכולם יש קשר ישיר לערוצים שמגיעים ישירות לעיניהן הרכות של הילדים שלנו ובמהירות שגם אם היינו רוצים, אז לא תמיד אנחנו יכולים לעקוב אחרי כל זה. אז מה עושים?