ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב. אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה. אז מה עושים?

"מה אתה בוכה כמו ילדה?" כולנו מרגישים מגוון רחב של רגשות. חלקנו משתפים בהם בשיחה, במילים ("אני עצובה, אני כועסת") וחלקנו שומרים הכל בבטן. אבל הבטן היא לא בור ללא תחתית, ומה שאנחנו שומרים שם מתבשל ומגיע לרתיחה עד שהוא מתפרץ החוצה כמו לבה רותחת שזולגת לכל עבר ללא שליטה. לכן, רגשות צריך להביע ולא לשמור!

לא אמא הכי טובה "רק" מספיק. כי בואו נודה על האמת, מה זה בעצם "הכי"? הכי זה קודם כל יחסי למשהו או במקרה הזה למישהי אחרת. אז לא, אני לא חושבת שההורות שלי צריכה להימדד ביחס לאימהות אחרות. אני מי שאני – לטוב ולרע. יש בי אהבה אינסופית לבנותיי ואני פועלת על פי סט הערכים שלי, וכל אלה מושפעים כמובן מהשאיפות שלי, האנרגיות שלי, הכעסים והעצב שלי, יחד עם השמחה והיכולת לשים לב לפרטים- שהם כולם בגוון המיוחד שלי. בנוסף, המילה ״הכי״ טומנת בחובה רמז לשלמות ואם יש משהו שאני לא, אבל ממש לא, זה מושלמת. לא כאדם ובטח לא כאמא.