אני זוכרת את הרגע שהבנתי את משמעות היותי מאלו הנחשבות ל"פותרי בעיות", היית מציג בפני בעיה ותוך דקה קבלת לפחות פתרון אחד. היום אני מתייחסת לעצמי כ"מגשימת חלומות" ולכן כחברה פונה אלי עם בעיה, אני כבר לא מציפה אותה בעצות. במקום זה אני שואלת: "כאשר הבעיה תיפתר, מה כן יקרה?", "איזה אפשרויות יפתחו בפניך כאשר הבעיה תיפתר?". ברגע זה השיחה ביננו הופכת משיחה על בעיות ופתרונות לשיחה על חלומות ומטרות, וזו כבר שיחה שתוביל את חברתי למצוא לבד את התשובות איך להפוך את חייה למאושרים יותר.
היא התקשרה אלי ואמרה שראתה את הפוסט שכתבתי שאני מזמינה אנשים לחוות את קסם ה-NLP. שאלתי אותה מה הדבר שהיא רוצה שיקרה. היא נמצאת במקום בחיים שהשיגה כבר הרבה אבל מרגישה שרוצה למצוא את הדבר הבא, כזה שיקנה לה שפע כלכלי ויאפשר לה חיים טובים ורגועים. בהחלט מטרה ראויה. היא ביקשה לדעת לאיזו מחויבות היא נדרשת. "מפגש אחד זה כל מה שנדרש שהשינוי יקרה", עניתי ללא היסוס. "איך זה אפשרי?", שאלה בסקפטיות. "בואי ותראי, אין לך מה להפסיד?", עניתי בחיוך. היא הסכימה וקבענו.
כשאנחנו מקשיבים למישהו יש לנו נטייה למחשבות כמו: מה אני הייתי עושה במצבו? מה שהוא מספר מזכיר לי משהו שקרה לי וכו'. המחשבות האלו למעשה גורמות לנו לחבוש את כובע ה:יועץ" או ה"מבקר" ולהגיב על הדברים שלו בהתאם. כמובן שתגובות אלו מגיעות ממקום טוב, ולכן יש לנו נטייה לכעוס כאשר בן שיחנו לא ממש שמח לשמע הדברים ובפרט כאשר הוא עדיין לא סיים לספר את הסיפור שלו. מן הסתם, דפוס תקשורת כזה ישפיע על הקשר ביננו. בן שיחי כנראה יחוש שהוא אינו נישמע וזה עלול להכעיס אותו או סתם לבאס אותו ויש סיכוי שימנע משיחות איתי בעתיד. לחילופין, אני עלולה לגבש עמדה שהוא לא מסוגל להקשיב וחושב שהוא יודע הכל כשלמעשה אני יודעת מה טוב עבורו (במיוחד כאשר מדובר בילדינו או בתלמיד שלנו או בעובד שלנו) ויש סיכוי שגם אני אעדיף להימנע משיחות איתו.
שאלתי: "מה המטרה שלך? מה את רוצה לשנות?". היא שיתפה אותי בקושי שיש לה בדיונים עם אנשים בהם היא מציגה רעיון או דעה על נושא כלשהו שהיא משוכנעת בנכונותם וחשיבותם. כאשר אחד המשתתפים מתנגד ומציג טיעונים שלטעמה שגויים ומעכבים את ההתקדמות במטרה הגדולה, היא מאבדת סבלנות ומתפרצת בשיחה. בדר"כ היא משיגה את מה שרצתה, אבל מרגישה שלא כך הדברים צריכים להתנהל.
יש אנשים שאנחנו מכנים אופטימיים ואחרים פסימיים. יש כאלו שאוהבים שינויים ויש כאלו שמפחדים מהם. יש כאלו שימצאו בכל דבר משהו טוב ואחרים רק את מה שלא. במילים אחרות לאנשים שונים פרשנויות שונות למציאות. השאלה היא האם אדם יכול לשנות את הפרשנות שלו לחיים?