מכירים את זה שמבטיחים לכם חוויה יוצאת דופן? "מסע ייחודי לימים בהם הטבע היה השעון, והשמש, הירח ובעלי החיים הכתיבו את חיי היום יום". אני מאלו שכמעט תמיד אומרת "כן".
הכל היה ורוד וקסום עד שהגעתי להתנסות בבית הספר. במהרה הבנתי שזה שיש דברים נפלאים, מתקדמים וחדשים למעלה, זה לא אומר שהם קיימים בשטח. התחלתי לצפות בהתנהלות בכיתה והמחשבות שלי נדדו שוב ושוב כשאני תוהה בליבי, איך אני הייתי מתמודדת עם המצבים השונים. עם הילדים שלא נראים מתעניינים בשיעור. עם אלו שאולי מתעניינים אבל לא משתתפים. בכלל, מה המטרה של כל הדבר הזה? האם מה שחשוב שהם ידעו מתמטיקה? האם כולם חושבים כמוני שמטרת העל היא: "לצאת לעולם עם ביטחון ודימוי עצמי גבוה, עם תחושת ערך גבוהה ועם כלים שיסייעו להם להצליח בכל דרך שיבחרו"?
בחנתי את שלושת הקלפים שקבלתי: "נאיביות", "שורשים", "חמלה". מיד הבנתי שעומדת בפניי משימה מאתגרת. איך אני מוותרת על השורשים, הרי אני ציונית מושבעת, אוהבת את המדינה שלי וחושבת שישראל זה המקום הכי טוב בעולם לגור בו ולגדל ילדים, אני אוהבת את חגי ישראל, המשפחה זה הדבר שהכי חשוב לי וכמובן גם חברים. בשבילי, המילה "שורשים", מבטאת את כל אלו. וחמלה, איך אוותר עליה? הרי אני מנחת NLP, ובלי חמלה אני עלולה להפוך לשיפוטית כלפי המונחים שלי. וכאמא וחברה, איך אני יכולה להצליח להיות טובה בלי חמלה? ואז הגיעה הנאיביות. בשביל הרבה אנשים זו תכונה שלילית, בדר"כ אנחנו אפילו נוהגים להגיד לאדם כזה: "אחי, תתחבר למציאות ותהיה ריאלי…". אבל בשבילי יש לה משמעות אחרת לגמרי. עבורי היא מבטאת תקווה נצחית שיכול להיות יותר טוב, לא משנה כמה רע עכשיו. היא משולבת אצלי עם אופטימיות, זו שמאפשרת לי למצוא את הטוב כמעט בכל דבר (עובדת על הכמעט…)
פסח הוא חג החירות, היציאה מהעבדות אל החופש. זה זמן מצוין להיזכר בחופש הבחירה שיש לנו לגבי חיינו. בכל רגע אנחנו יכולים לבחור אם לפנות ימינה או שמאלה, אם להמשיך או לותר, אם לפעול או רק לדבר, אם לכעוס או לשמוח. הפנמת משמעות החופש הזה היא הבסיס לכל פריצות הדרך, הבסיס לאמונה ביכולת של האדם לקחת שליטה על המציאות שלו. תחשבו על החופש שאמונה זו מעניקה, תחושה של שחרור מכבלים שאנחנו כובלים אותם סביבנו.
אחת מהנחות היסוד של ה-NLP היא שכל מה שאנחנו עושים ואפילו מרגישים נובע מבחירה. להרבה אנשים קשה לקלוט את הדבר הזה ומתעוררות שאלות כמו: "כשמישהו פוגע בי ואני נעלבת, זאת בחירה?", או "כשמישהו עוקף אותי בכביש ומסכן אותי, ואני כועסת, זו בחירה?". לאחרונה הגיע אלי מונחה כי הוא רוצה להרגיש מאושר ולדבריו כבר שנים הוא מרגיש בדיכאון. כשהסברתי את עקרןו הבחירה, הוא שאל אותי: "את רוצה להגיד לי, שדיכאון זו בחירה?".