סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות שמו לב לתופעה מעניינת בקשר לכתיבה האקדמית. מצד אחד, דורשים מהם לבסס את כל מה שהם כותבים על מקורות אקדמיים, ומצד שני מדגישים שחשוב מאוד לא להעתיק ממאמרים אלא לנסח את הרעיונות במילים שלהם. אם אסור להיות מקוריים, אבל אסור גם להעתיק, אז למה בעצם מצפים מהסטודנטים?

על פניו נראה שמה כבר יכול להיות הקשר בין פמיניזם לבין תרגום מאמרים אקדמיים מאנגלית לעברית. אבל אם נחשוב על זה קצת נראה שפמיניזם רלוונטי מאוד לנושא של תרגום מאמרים אקדמיים, וספציפית מאנגלית לעברית. חלק גדול מהרלוונטיות של הפמיניזם לנושא הזה נובע מכך שהעברית היא שפה ממוגדרת הרבה יותר מהשפה האנגלית, ולכן בעוד הכותבות המקוריות היו יכולות לפסוח על חלק מההחלטות המגדריות, למתרגמות לעברית אין פריבילגיה כזאת, והן נאלצות לבצע החלטות מגדריות שלא תמיד קיימות בטקסט המקורי, ויש לכך השלכות משמעותיות על הבנת המאמר. במאמר זה אפרט כמה שיקולים שכל מתרגמת צריכה לקחת בחשבון בתרגום מאמר אקדמי מאנגלית לעברית.

חשבתן שאין קשר בין עריכה לשונית לבין פמיניזם? הנה כמה רעיונות שלי לקשר בין עריכה לשונית ופמינזם, ויש לי אפילו עוד

כשמדברים על התופעה של כתיבת עבודות אקדמיות בתשלום הרבה נצמדים לשאלה – האם זה חוקי? אבל בעיני זה תמיד מגיע לדיון משפטי עקר והשאלה שבאמת מעניינת היא – האם זה מוסרי?

מדי פעם נוצר בהוליווד סרט נוסף שעוסק בחשיפה מול הציבור וביצירה עצמה של תוכנית טלוויזיה. סרטים כמו "רשת" (“network”, 1976), "מלך הקומדיה" (1982) וכמובן "המופע של טרומן" (1998), עקבו אחרי דמויות שהופכות למפורסמות בטעות או במקרה וחקרו את הפסיכולוגיה של התהליך. באופן כללי, הסרטים האלו הציגו דמויות מסוג מסוים: קודם כל, הצופה נועד לאהוב ולהזדהות עם הדמות הראשית ושנית, כולם גברים. בקומדיה "ברוכים הבאים אליי" קריסטין וויג עושה את זה אחרת: הדמות במרכז הסרט, אליס קריג, היא אישה לא רגילה