"אני רוצה להיות מדריכת הורים להורים שילדהם מתמודדים עם טרשת נפוצה" אני מספרת ללא אוויר, ובעיניים נוצצות לראשת החוג שמראינת אותי בכניסה ללימודי הדרכת הורים. בפנים הלב שלי טס על מהירות סילון, הבטן מתהפכת לי (זה רגע האמת אני מדווחת להגיון שלי, האם היא תהייה מוכנה לקבל חלום כזה ועוד לשמוע עליו בראיון לכניסה ללימודים). מאז הרגע ההוא, עברו שנתיים ...בימים אלו אני מתרגמת את החלום למציאות מציגה "אני מאמין" , מנווטת בנבכי הלב, מעמיקה, מחברת בין ההגיון לרגש, בין הצד הרפואי לצד הרגשי. בוחרת את "מברשת" הצבע הנכונה, העובי המדוייק, הגוון הנכון על מנת שאוכל לעזור לאותם הורים לשנות את צבע היחסים בביתם, לעזור להם לשנות את ה"מנגינה" שנשמעת אצלם בבית ...

יודעת שהמצב לא חביב/ נחמד/ טוב... ובכל זאת זה לא נאמר במפורש בהתחלה. אז איך ריבון העולמים הן כאן?!

המון דמעות (שלי), חוסר אונים ולא מעט אטימות מצד אלו שהיו אמורים לענות לי על השאלות, עברתי עד שהגעתי לרגע המיוחל ועברתי למנגנון נהיגה ידני. פוסט זה נועד לחסוך כמה דמעות , צעקות גוואלד ועד מתי מצידך בנושא

מי לא ניתקל במושג חדש ומרגיש כמו פטריק החבר הטוב של בוב ספוג?! מכון דוידסון דאג לסרטון מלווה בשלל הסברים פשוטים (עם כתוביות בעברית) למילים שהם חלק מהמילון הנורולוגי-הטרשתי.

חלקם הגדול של חולי הטרשת מסתיר את היותם חולים. אז מה עושים כאשר עולה שאלה דחופה, צריך כתף לבכות עליה, מישהו שיזדהה עם המצוקה... פונים למדיה הורטואלית.