ככל שאני מסכימה להכיר בעבר שלי כחלק ממי שאני היום, כך הוא מרבה להופיע ביומיום שלי בהופעות אורח מפתיעות. ואולי זה הפוך: ככל שחוויות העבר מופיעות יותר בחיי, כך אני לומדת לקרב אותן אלי ולתת להן מקום של כבוד בתוכי גם היום. כך או אחרת, התנועה הזו בין העבר להווה יוצרת אצלי אפשרות לעתיד שאותו ארצה לחיות.
ריבוי קולות הוא צו השעה בימים אלה. יש קולות שמותר להם להישמע ויש שנדחקים לקרן זווית ומושתקים בחדות. גם בתוכי זה קורה: קולות שרשאים להגיע אל קדמת הבמה וקולות שמושתקים על ידי מי שלקח על עצמו בתוכי את תפקיד המחליט. דווקא ההסכמה להקשיב לכולם איפשרה לי לזוז מהקושי אל מקום חדש.
במסגרת היוזמות הברוכות בסלונה, עלה הרעיון לכתוב על חמישה דברים שאני לא אני בלעדיהם. עשר דקות אחרי שהגיעה היוזמה לידיעתי כבר היה הפוסט כתוב כמעט לחלוטין. והנה הם לפניכם, כמעט ללא עריכה: חמישה דברים שבלעדיהם אני לא אני (לא כולל ילדות ומשפחה, כי זה מובן מאליו)
ביחד נתגבר היא הסיסמה המנחה את פעילותה של עמותת 'זכרון מנחם'׳ ובארוע ההשקה של קמפיין תרומת השיער אליו הגעתי השבוע יכולתי להרגיש בעיקר את ה'ביחד'. פשוט ויומיומי. בשבילי זו היתה חוויה מאוד אישית, נוגעת ומחממת את הלב.
אבא שלי עבד ב'סולל-בונה'. כך הגעתי עם משפחתי לתאילנד, לגן העדן הקסום בחצר של סָאלֹאטֹאי. בשבילי החיים בתאילנד הם אוסף של תמונות שחרוטות בזיכרון. אחת מהן, או בעצם סדרה אחת מהן, קשורה לכיתה א'. בערך. מעשה שהיה - כך היה.