"באפנצל אין ברירה אלא לצאת לטייל" מתוודה המספרת שלנו והמחשבה על זה שטיול הוא האפשרות היחידה, היא לא מחשבה מעודד. "שנות העונש המאושרות", הוא סיפור קצר דחוס וכתוב היטב.
"לחבק את החיים" הוא כמו בועות סבון אווריריות, צבעוניות, משתנות, קסומות, מאורע רודף מאורע ואנו משוטטים בין קווי עלילה - אשר שלובים זה בזה ונהנים מהעושר התרבותי והיצירתי
חווית ההגירה והחוסר התמידי בשפה משמשים כרעיונות מרכזים בספר. כמעט ולא קיימת הפרדה בין שני המונחים הללו וקיים מתח תמידי בין השפה של 'שם' לשפה של 'כאן' .
מריאן וקונול לומדים בתיכון בקאריקלי שבאירלנד, מריאן גרה באחוזה. היא הנערה הכי דחויה בתיכון. קונול הוא כנראה הנער הכי פופולרי - סיפור האהבה בניהם לאורך השנים הוא מהיפים שנכתבו.
לתוך חייה של המשפחה המושלמת, נכנסת משפחה אחרת, שונה מהם בכל מובן. מיה ופרל, אמא אומנית ובת עשרה מקסימה, ההתנגשות בין תפיסות החיים והאופן שבו חיים לא תאחר להגיע