בואו נודה ששיער וזיעה לא הולכים טוב ביחד. בכלל שיער ולחות זה משהו שמעורר בי סוג של קצר. תמיד שמעתי שבאילת הכי כיף. שם זה תמיד יום שיער טוב, אין לחות והשיער לא מתקרזל, נשאר כמו שיצאת איתו.

"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָצִים דִּבְּרָה הָרִיצָה" בקבוצות הפייסבוק מופיעים ארבעה הרצים והשאלות שהם שואלים. כל שאלה מייצגת רובד בעולם הריצה. שלושת הרצים הראשונים שואלים לפשר מנהגי הריצה ובהתאם לשאלתם ניתן להסיק כמה שנות וותק או קילומטראז' תחת רגלם. הבן הרביעי הוא הפיראט שנדחף לקבוצה שלא לו ואינו יודע דבר על על מצוות בוקר שבת. משל הוא הזר שלא מבין דבר

עשרה קבין של עליות ירדו למירוצים בעולם - תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם.

יום אחד כל התמונות ילכו לאיבוד, ואיתן ייעלמו הזכרון והחוויה. איך אוכל להוכיח שלבשתי בגדים זוהרים עם דפים ממוספרים ורצתי באושר גדול בשבילים ארוכים ושעות ארוכות? לשמחתי, מצאתי תשובה טובה לשאלה הזו

אחד המפתחות החשובים להצלחה בריצה הוא סבלנות. אין כאן ועכשיו וכל דבר קורה בעתו. כל מסע של מיליון צעדים מתחיל מצעד אחד, וכל מסע שמתחיל יש לו דרכים רבות.