שנים ספורות מחיי העברתי בתוך בועה של בושה שסירבה להתפוצץ. היום, אחרי כל השנים, אני משלימה עם עצמי. אמנם אני לא ליאורה ההיא, אבל אני ליאורה הזאת – זאת שמתאמצת אבל בסופו של דבר גם מצליחה.
אורה רוזנברגר כתבה את הסיפור "אין לי מילים" לפי זכרונותיה של ליאורה. בפוסט היא מגוללת את היכרותן שהובילה לכתיבה המרתקת.
28 שנה אחרי השבץ, תהליך השיקום הארוך והאימוץ של בני, יצאתי מהשיריון והקליפה, והוצאתי לאור את הסיפור שלי "אין לי מילים"
הייתי בת שמונה חודשים, אי שם בניו-יורק של שנות ה90, כשאמא שלי חטפה שבץ מוחי ואיבדה את ההכרה, התנדנדה בין החיים למוות. בשבוע הקרוב הסיפור העוצמתי שלה יוצא לאור.
בגיל 29 עברתי אירוע מוחי קשה ואיבדתי את ההכרה. אחרי 10 ימים התעוררתי, לא זוכרת מה שמי, לא מכירה אף אחד בסביבתי ולא מצליחה לדבר. זה הסיפור על האירוע ששינה את חיי