ברגע שאנו נפגעים או נתקלים באירוע קשה, הנטיה של רובנו – לשכוח את החוויה כמה שיותר מהר. באופן בלתי מודע, אנו משתמשים במנגנוני הגנה, שמטרתם העיקרית אכן לשמור עלינו. הרי כולנו מעוניינים להמשיך לחיות את החיים, לתפקד, ולא להימחק תחת ייסורים ורחמים עצמיים בעקבות משהו שאירע. יחד עם זאת, במידה, והאירוע לא עובד כראוי הוא ממשיך לחיות ולדמם כפצע בתוכנו ומוצא דרכים לפרוץ החוצה. לרוב זה מתפרץ בהתנהגות הלא רציונלית, כשאנו תוקפים מישהו ולאחר מכן שואלים את עצמינו בתדהמה, מדוע הגבנו כפי שהגבנו. אך אם אנו ממשיכים להתעלם מתגובותינו הלא מודעות, ונמנעים מלהתעמק בשורש של הבעיה, הדבר עלול להתפתח במחלות פסיכוסומטיות (לעיתים מחלות חשוכי מרפא).
כל הורה מאמץ סגנון הורות, המשפיע על התנהגותו של הילד, מעצב את השקפת עולמו, ובמידה מסוימת גם קובע את עתידו .
בעקבות גל שריפות שפקד את ארצנו,הרבה הורים טרודים בשאלות הבאות: איך ניתן לשמור על קור רוח? מה לעשות עם הילד הבוכה? מה לומר לילדים?
בחירת מקצוע הינו תהליך חשוב ולעיתים כרוך בהרבה קשיים והתלבטויות. הרבה פעמים נער שמסיים תיכון, עומד בפרשת דרכים. קולות שונים מהדהדים בראשו: קול של הורה/של מורה/של חברים שיודעים איזה מקצוע "טוב" "נחשק", ש"נותן פרנסה טובה" וקול אחר (לפעמים עדין וחלש יותר) של התשוקה, ערכים, וייעוד בחיים.