יש משפחה שכל השנה עושה ונותנת מעצמה בשביל מרכז הנוער השכונתי שלי (מנ"ש) בנווה צדק,זו משפחה צנועה שממה שיש לה היא נותנת, שולחת עוגות, מציעה עזרה, ותמיד מוכנה לסייע לנו...והכל בכיף ובלארג'יות כזו, שזה גורם לי להאמין שאם לא היו מודדים אנשים בכסף, המשפחה הזו ובעיקראם הבית וילדיה היו זוכים בתואר "עשירי השכונה"!
בסמינר רכזי נוער אמר לי חבר משפט יפה שבמקור שייך לבוב מארלי, ההקשר היה שכולנו רצים לכל מיני כיוונים, ודיברנו על החוכמה לפעמים לעצור באמצע המירוץ, להסתכל שניה מסביב, לאהוב את הדרך "ואם כבר להתחרות במישהו, אז כבר עדיף לנסות ולעקוף את מי שהיינו אתמול"...אני בעד!
מכירים את הסטטוסים בפיסבוק של נער בר מצווה או חתונה שהגיעו מעט מוזמנים ופונים לקהל לבוא ולשמח את אנשי המסיבה כדי שלא יישארו לבד בשמחתם?... אז זה בדיוק מה שקרה לי השבוע! טלפון בהול גרם לי להקפיץ שכונה שלמה לטובת מטרה אחת סופר חשובה ... ועל הדרך למצוא פתרון איך לחמם המון אנשים, בינהם גם אותי, בימים קרים אלה?!
