זוכרת איך נכנסתי לזה, לאט לאט, תמיד אהבתי לארח, תמיד אהבתי אנשים, אך אף פעם לא ישבתי ופנטזתי שיהיה לי בית מלון
"חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה" כתב ושר אריאל הורוביץ, אמנם אני לא רנה זלווגר, אך המשפט הזה נוגע בי יותר מהכל החל מיום שבת, בו הפכתי לסבתא
רגע רגע, חכו רגע... יש עוד מלא זמן, מה זה כבר הגיע, קשה לי להשלים עם זה שהילדות כל כך גדולות ושאני מזדקנת... זה נכון שהתחתנתי מוקדם וזה כיף עכשיו, אך מה זה חיילת משוחררת, אני בעצמי השתחררתי לא מזמן.
בארבע בבוקר התרנגול התחיל לקרוא, כי הוא החליט שהגיע בוקר, אז הוא לא היה מסונכרן, לא עם שעת היקיצה שלי ולא עם השמש, שעדיין הייתה רחוקה משם.... למזלי לקראת חמש לפנות בוקר נרדמתי שוב לאיזה שעתיים, עד שאמא שלי עם היקיצה הטבעית המוקדמת שלה התחילה לעשות רעשים של בוקר, לפחות השלמתי עוד קצת שעות שינה, לנהיגה חזרה הביתה אחר כך.