פוסט זה מוקדש לזכרה של מיכל אדמוני, מכפר עזה, שנרצחה עם בנה. בין המסרים שהיא רצתה להעביר באמצעות הספר 'שאנחנו צריכים לזכור שתמיד יש לנו אפשרות בחירה. אפשר לשבת ולבכות על מר גורלנו ולא לעשות חוץ מזה כלום, וכך להעביר את החיים. ואפשר, לבנות את עצמינו מחדש ולנצל את ההזדמנות הנוראית שניתנה לנו לבחור מי אנחנו רוצים להיות'. זהו מסר שבעיני בימים אלו משמעותי עוד יותר ואשמח שאתם הקוראים תיקחו איתכם.
המלחמה על הבית סביבנו משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו. רובנו חווים את זה בכל דקה ושנייה. למרות כל הקושי, חשוב שנצליח לא ליפול למלכודת הפחד והחרדה. שנלמד קצת לשחרר אותה ולהרפות. זה הכרחי ונחוץ להמשך קיומנו ותפקודנו. אני רוצה לשתף אתכם בכמה טיפים שיאפשרו לכן בתקופה זו לעמוד איתנים וחזקים, ולהפוך אותה לטובה ומשמעותית כמה שאפשר. מוזמנים להכנס , לקרוא וגם להגיב
תומס כונה על ידי ילדיו 'הקוסם', בגלל קסמים שעשה כדי להצחיקם בילדותם. אך, שם זה מסמל את מהותו של תומס ולא בכדי זהו גם שם הספר. תומס הוא אמן מוכשר, היודע להתחבא מאחורי מילים יפות וספרותיות, מאחורי מעמד בורגני ועוד שפע של מסכות. אבל, מי יודע באמת, מי הוא תומס מאן?
חוה עציוני בספריה מחייה את סיפורי התנ"ך והופכת אותם לרומנים סוערים ומרתקים. הפעם היא לוקחת אותנו למצרים, בתקופה שבני ישראל היו בה עבדים ורגע אחד ממש לפני הגאולה.הספר מתאר את סיפורם של משה ומשפחתו, של הנסיכה היפה שהצילה אותו ואלצפן, הגבר יפה התואר, שחיבר בין כל הקצוות. זהו ספר על אהבה, שקרים, מזימות וסודות. וכמיטב סיפוריה של הסופרת, הוא מתאר את תפקידן המכונן של הנשים בסיפורי המקרא.
הן פשוט עברו כל כך הרבה תאונות. אי אפשר לצפות מהן שיעלו כמו חדשות על הכביש. כמו שאי אפשר לצפות שהלב ישאר שלם, אחרי כל הכאב והאכזבות...