סגירת מעגל? צדק פואטי? נפלתי מתוך אילוץ ואני קמה מבחירה. תקומה שנובעת ממעוז הנשיות הפגוע ונותנת בראש בדיוק במקום הזה.
אט אט התחלפו הגוונים לכחולים של שמיים וים ואופק אינסופי. שעות של שיטוט ושחרור. שחרור לחופשי של רגשות, של הצורך בשליטה, של חובת ההגדרה המקצועית, של "אצלי הכל בסדר"