במשך שנים הייתי ילדה פחדנית, פוחדת מהרבה דברים. אני זוכרת במיוחד את הפחד להירדם. גם כשהייתי ילדה יחסית "גדולה" הפחד הספציפי הזה ליווה אותי

בתור ילדה עם ילדות עיראקית (אבא ואמא עיראקים) התרבות תמיד מעניינת אותי. אחרי שראיתי את ההצגה "9 קבין של תשוקה" יש לי כמה תובנות

סיפור המסע שלי עם התלתלים שלראשי התחיל ביום בו אמא שלי קיצצה את שערי וביחד איתו גם את גאוותי. זה סיפור על מסע שארך כשני עשורים, עם סוף טוב

למה היא יחפה? היא בלי סוודר, היא תתקרר. איזו ביישנית. היא נושמת במנשא? למה היא עדיין יונקת היא ממש גדולה...

אנחנו שומעים הרבה לאחרונה שצריך לצעוק את החלומות בכדי שיקרו במציאות, האומנם ?