הקשר שבין מיחזור לכותל המערבי

"כל שאריות המזון שלנו מושלכות לקערה מיועדת ופעם בשלושה-ארבעה ימים אחד מאיתנו לוקח את הילדה 'להאכיל את הקומפוסט השכונתי'. אז למה אני עושה את זה? כי אני חייבת. כי הסביבה דורשת זאת ממני".

מאת יוכי רפפורט, מנכ"לית ארגון נשות הכותל

לפני שנה לקחנו על עצמנו, אישי ואני, למחזר מזון. כל שאריות המזון שלנו מושלכות לקערה מיועדת ופעם בשלושה-ארבעה ימים אחד מאיתנו לוקח את הילדה "להאכיל את הקומפוסט השכונתי". מדובר באירוע שגובל בגועל ולכן הצעתי בהתלהבות שזה יהיה הבילוי המשותף של "אבא וגולן". תודה לא-ל, הילדה קנתה את זה, ואני נפטרתי מגועלו של זה.

אבל מה עושים כשבעל התפקיד לא נמצא בבית, הילדה דואגת ש"קומפוסט רעב" והקערה המיועדת מתחילה להתמלא? אני כמובן מוזנקת למשימה. אני עומדת בבוץ מול הקומפוסט ומנסה להיאבק בחרקים המתעופפים מחוץ למכולה ויודעת שברגע שאפתח את המכסה, יעופו עלי עוד מאות חרקים קטנים.

אז למה אני עושה את זה? כי אני חייבת. כי הסביבה דורשת זאת ממני. כי אם אני רוצה איכות סביבה נעימה, אני חייבת לקחת אחריות על מה שאני יכולה, על הפסולת שאני מייצרת. כך גם עם מאבקים. מעצם העניין, דרכו של אף מאבק אינה סוגה בשושנים. אך יש מאבקים "נעימים" וקלים יותר, שקל לגייס את הציבור לטובתם. לעומתם, מאבקים רבים הם כאלו הדורשים מאיתנו מאמצים מיוחדים. המאבקים הללו נותרים פעמים רבות מאחור, צודקים ככל שיהיו.

יוכי רפפורט. צילום סין פרג'

יותר פשוט לעשות סמיילי כועס בתגובה לפוסט בו מסופר על אשה אשר בעלה מעגן אותה ולא מאפשר לה להשתחרר ממערכת זוגית שאין היא רוצה בה, מאשר לעשות מעשה, לקום מוקדם בבוקר, בקור ובשרב, כדי להגיע לתפילה בכותל המערבי בירושלים, תפילה המסמלת שוויון לנשים במקום המקודש ליהדות.

אז למה אני עושה זאת? פשוט מאוד, כי אין לי ברירה. "קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,

הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל. הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל", כתבה חנה סנש.

קול קרא והלכתי, כי אני מסרבת לראות איך הדור הצעיר של הנשים מושתק, מודר ומופלה ואיני יכולה לשתוק לנוכח העוולות האלו. כאישה דתיה ופמיניסטית, אני רואה חשיבות מיוחדת בהשמעת קול נשי בכותל המערבי, בחופש התפילה ובשוויון לנשים והערכתי העצומה לנשים המסורות שמרגישות כמוני, ומידי חודש בחודשו, בגשם ובשרב, בימי רגיעה ובימים מתוחים ביטחונית, מגיעות לכותל בשעת בוקר מוקדמת על מנת להתפלל ולהיאבק על זכותנו להשמיע קול נשי בכותל.

יש מוצרים שקל למחזר- בקבוקי פלסטיק, נייר. יש כאלו שקצת יותר מסובך לעשות זאת איתם: בטריות, מטענים שלא בשימוש, מזון. המיחזור כבר דורש יותר הקרבה. כך גם עם המאבק שבחרתי להקדיש לו את חיי, מאבק אשר רבות וטובות לוקחות בו חלק, למען זכותן של נשים להתפלל כדרכן בכותל המערבי, מאבק למעני, אבל חשוב מכך – מאבק למען בתי הקטנה והדורות שיבואו אחריה. קשה פחות או יותר – אנחנו לא נוותר.

** הכותבת, היא יוכי רפפורט, מנכ"לית ארגון נשות הכותל