אומרים שלשקר אין רגליים. אז אומרים. השקרים של ביבי יושבים פה איתנו רגל על רגל, מעשנים סיגר ולמראית עין צוחקים על כולנו. השקר החם שיצא מהתנור בבלפור זו התכנית לביטול הבחירות. פרוצדורה כל כך מסובכת שדורשת יציקת בטון של שמונים חברי כנסת. אילו יכול היה ביבי סיכוי לגייס מעגל כוח של שמונים אצבעות בעדו, הוא כבר היה מקים ממשלה בחודש מאי האחרון ועוזב את הבית הימני עם טרולי קטן של בגדים, משאיר את החרדים וליברמן לבכות על הבגידה ליועץ זוגי.
בעבר הודה נתניהו בהקשר לחייו האישיים, כי הוא גרוע בלהתחתן, אך מצויין בלהתגרש. נראה שהזיקנה הפכה את העיקרון הזה. בעשור האחרון ביבי יצר חתונות פוליטיות חזקות מהן התגרש רק כשהוא החליט. פעם פירק ממשלה על חוק ישראל היום, פעם אחרת פירק ממשלה כדי לדחות את העמדתו לדין למועד רחוק ככל האפשר ולפני חודש פיזר את הכנסת, סתם כי לא הצליח להרכיב ממשלה ובעצם גנב את המנדט להקמת ממשלה מהציבור ומבני גנץ, יור אופוזיציה הישן בימים אלה בעמידה.
כל מי שעבד אי פעם אם נתניהו יסכים על משפט אחד. נתניהו, אומרים כולם, יעשה הכל כולל הכל כדי להיות בשלטון. הרעיון של אני המנהיג מקדש פירוק ממשלות ללא הצדקה עניינית, כאילו שממשלות ישראל הן ז’קט שהוא יכול ללבוש ולפשוט על פי חשק כמוס. באופן זה פיזר כנסת חדשה לפני חודש תוך צפצוף ארוך על הציבור ועכשיו הוא עומד מוקדם מדי בקופה כדי לשלם את המחיר. על הצג מהבהבת בירוק ההודעה “קומבינה אחת יותר מדי” והציבור רותח.
על פי הפרשנים הפוליטיים נתניהו אכן מאבד את כוחו בסקרי עומק בקרב קהל מצביעי הימין. ליברמן לוקח ממנו ארבעה מנדטים ועולה לתשע עוד לפני קמפיין אול אין אנטי ביבי. משה כחלון נכנס לליכוד עם כיסים ריקים ולא הוסיף אפילו מנדט אחד, כך שהימין נע עכשיו בין 55 ל-56 בלי ליברמן ומפלגת הליכוד צוללת ל-29 מנדטים. הספינה טובעת שאפילו ריקלין החל לצייץ נגדה. לזה תוסיפו את הדיל המושחת עם המפלגות הערביות. אפשר רק לנחש שבנצי גופשטיין לא אהב את החתונה בהפתעה של ביבי וטיבי, אבל חכו, עוד לא הגענו לחלק האמנותי של הערב.
בבואו לבחור לעצמו קו תעמולה יצירתי ובועט נתניהו מצטיין ביכולת לנהל קמפיין שהופך אותו ללידר, מכונת מסרים, שאף אחד לא עוקף. הוא מדבר, היתר מגיבים. בבחירות האחרונות הוא תקף את גנץ כל כך חזק שבסיום הקמפיין, לקח לג’נטלמן מכחול לבן כמה ימים להסדיר את הנשימה ולצלצל לאחל לנתניהו הצלחה. היה זה הגנגסטר אל קאפונה שטבע את המושג “הכל אישי” ומנהיגות היא אכן מירוץ יצרי, רגשי, מלא בדרייב אישי ואפילו אגואיסטי. אם נתניהו ילך על הראש של ליברמן או גנץ, הוא יכול לגדול במנדט או שניים, אך לגלות שאין לו די ממליצים כדי לקבל את הרכבת הממשלה.
אז למה חשוד בשוחד, בלי קואליציה ובלי אופק מחזיק אותנו קצר. כשמנסים לנתח את הניהול התקשורתי של נתניהו, נראית התכנית לצופה התמים כמו משרד מבורדק של קלסרים, החלטות, סירטונים, הדלפות והכחשות, אלא שהפרופסור הוא היחיד שמכיר בהן כל נייר. יש היגיון בשגעון. היגיון עקום, אבל עובד: נתניהו הכיר בכך שהתקשורת היא מפלצת רבת ראשים שיש להאכיל. לצורך העניין יש לספק לה כותרות בכל מצב גם אם אינן תיווך של המציאות, גם אם הן על יד, גם אם הן בדיה. כשהתקשורת עסוקה היא שבעה ועתונות שבעה היא עתונות פחות מסוכנת. לכך גוייס גם חישוב מתמטי. כותרת בישראל מחזיקה יממה עד שלוש יממות. זה הקצב ויש לציית לו גם כשאין ניוז.
אז אם זו התכנית וצריך שקרים, אין בעיה. מוחו של נתניהו קודח מהם. הנה כמה רק מהחודש האחרון: אגיש בגצ נגד מנדלבליט, אולי לא אגיע לשימוע, אני רוצה מימון לניהול המשפט, אני מבקש היתר להלוואה למימון המשפט, מה פתאום חסינות, ליברמן הוא שמאל, רודפים את אשתי, פלסטיני אנס ילדה בת 7, אני פועל לאחד את כל הימין למפלגה אחת, הגיעה העת לברית אסטרטגית של הימין עם ערביי ישראל. עשרה שקרים מתחילת חודש יוני, בטח שכחתי כמה, והשקר הגדול מכולם הוא החדש, ביטול הבחירות. עצוב שהתרגיל הפוליטי הפוגע בכחול לבן זוכה להדהוד מצד יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, שבעצמו גורם לזילות בית המחוקקים בראשו הוא עומד באופן ראוי וממלכתי בדרך כלל.
למרות שביבי הוא העורך הראשי של התקשורת הישראלית כבר כמה שנים, בחיים עצמם הוא די חלש. הוכחה ראשונה לחולשתו היתה לאחר הבחירות באפריל, בוועדת הכנסת כאשר לא הצליח לשנות ממש בקטנה את חוק החסינות לחברי הכנסת. ניסה וניסה ובסוף הרים ידיים. החוק נותר כשהיה. חולשה זו אינה מקבלת ביטוי בתכנים האקטואלים. שם נתניהו מלך. עיתונאי הימין והשמאל כולם רוקדיו לפי החליל שלו. עיתונאי ישראל יכולים לצחוק על איוב קרא עד מחר. רבים מהם גרועים ממנו. אפילו הוא נמלך בדעתו בימים האחרונים והציב גבולות. מיטב אנשי התקשורת מתייחסים לכל כותרת של נתניהו כאילו היא אמת צרופה, מפתחים ומנתחים כל קשקוש ובעצם בונים עבורו נרטיבים שלא היו ולא נבראו.
אפשר וצריך היה לנהוג אחרת: אם הערבים לא נוהרים לקלפי, בידקו ושדרו שהם פשוט לא. אם כחול לבן לא מנהלים מגעים עם נתניהו, פרסמו שאין כל התכנות משפטית ופוליטית והעלו לשידור פסיכיאטר שיסביר לציבור מדוע ראש הממשלה משקר בלי סוף. הזמינו יועץ פוליטי בינלאומי בעל שם שיסביר לציבור מה יעלה בגורלו של מנהיג שקרן על פי לקח ההיסטוריה. אם גנץ מכחיש ומעולם לא נתפס בשקר, אז תסמכו עליו לעזאזל. כי עם תעמולת ביבי. יחסי האהבה שנאה המעוותים שמתנהלים איתו הביאו את המדינה למצב של העדר ממשלה לשנה תמימה.
מה שבטוח, סוף עידן נתניהו צובר דינאמיקה מוזרה. ביבי לא נזרק בבת אחת מהשלטון. הוא נושר ממנו לאט ובכאב. על הקווים מתחמם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק והאופציה שיעיף את ביבי בדו קרב חזק כמו בבחירות 99 נמצאת על השולחן. כאשר זה המצב, לאחר הבחירות לא יחכה לביבי שום דיל משפטי. הוא יעמוד לדין באשמת שוחד ומי יודע מה עוד יצוץ. לכן, פרשנים ותיקים המכירים את השחקנים אומרים שנתניהו עוד יכול להפתיע ולפרוש מהמירוץ אם לא יניח שהניצחון בכיס. בלי ליברמן, למוצר של נתניהו ימין מצופה חרדים ומתנחלים – אין שוק. כשזה המצב, שחר של יום חדש מתרגש עלינו. נתניהו בלי דיל ובלי קואליציה. אולי הוא אפילו יקנה ארנק.
** הכותבת, סמדר שמואלי, היא מאמנת למנהיגות אישית בתות תקשורת ותוצאות
