על הדבש ועל העוקץ!

מה הקשר בין עוגת עוקץ הדבורה לסופגנייה עגלגלה? אם תקראו את הסיפור עד סופו לא רק שתגלו את הקשר, אלא תקבלו גם מתכון. בתאבון ושיהיה חנוכה שמח!

מפעם לפעם אני בוחרת לזוז מעט מנושאי הכתיבה הקלאסיים שלי, ולכתוב על משהו בעל אופי אחר, אם כי כפי שתראו אם תעקבו אחרי עד הסוף, הוא נושא מאוד קלאסי, ואף מסורתי. בחרתי לכתוב על נושא שהוא לכאורה קליל, אבל  הוא נושא כבד משקל, עתיר קלוריות ורב חשיבות.

הפעם החלטתי לזכות אתכם במתכון, לא סתם מתכון, אלא "המתכון" שלי. מתכון ה"השווצות", המתכון שאת התוצר המושלם שיוצא ממנו אני מביאה איתי לכל מקום שמבקשים ממני להביא את "מה שאני הכי אוהבת להכין", או כאשר מבקשים "להביא עוגה"או "להביא משהו", או כאשר בא לי לשמח ולעשות טוב.

IMG_20191215_155551_1024x728

המתכון הזה, הוא לא "סתם מתכון" שאספתי לי באגביות ברחוב, או באיזה אתר אינטרנט נידח, או בבלוג אוכל שולי, או בספר בישול ואפייה מרוט דפים, או אפילו ממטבחה של חברה טובה. המתכון הזה הוא מתכון עם שורשים, הוא תיפקד גם כ"מתכון ההשווצות" של אמי, מלכה, זיכרונה לברכה. גם היא היתה מביאה את תוצרתו איתה לאיפה שהיה צריך להביא עוגה.  כך שהוא מתכון שנשען על מסורת "בין -דורית", כמעט כמו בפרסומת הקלאסית ההיא לסוכריות "וורטרס אורגינל". אמי, שהשבוע מלאו ארבע שנים למותה, ידעה לבשל. לא רק לבשל, אלא לבשל טוב. ולא רק אוכל בוכרי שהביאה מבית הוריה,  שעל טעמיו אני מתרפקת, מתגעגעת וחולמת. אין פעם כאשר אני אופה את העוגה הזו, ורגע לפני שאני מניחה אותה במקרר "לתפוס טעמים", אני  חושבת על אמא לרגע בחיוך של הכרת תודה.

אז אתם כבר מבינים שסיבת הכתיבה איננה קלילה, ושלא הפכתי פתע פתאום ל"בלוגרית אוכל", אלא כי מישהו חייב היה לקום, ולעשות מעשה.

לפני שאמשיך רק אוסיף ואומר שהתלבטתי איך  לקרוא לפוסט, האם  "עוקץ הדבורה" ,או "עקיצת הדבורה", כמו שאנשים שונים מכנים את העוגה עצמה,  או אולי כמו שאנחנו מכנים אותה בבית "עוקץ", איך שלא אקרא לפוסט, ברור לכם ללא ספק שיש כאן עקיצה.

אז למה הזדעקתי? כפי שבוודאי גם אתם הבחנתם ויודעים, חג חנוכה עוד לא כאן, אבל סימניו המקדימים כבר מתגלגלים וגולשים אל פתחינו כמו סופגנייה עגלגלה, או פשוט תופחים להן כמו בצק שמרים חם או קר, עשוי היטב בתוך קערה ותופחים ,ותופחים ותופחים.

אגב הכתיבה אני נזכרת שוב איך כאשר הייתי ב"שנת –שירות", ורצינו להכין סופגניות למסיבת החנוכה שערכנו לכל חניכינו ילדי העיירה, נערכנו לכך מבעוד מועד. שוב אני צריכה לעצור כאן ולציין עבור כל קוראיי הצעירים ממני, שלא היתה לנו אז האופציה הכלכלית, או המעשית לקנות בקונדיטוריה עממית פשוטה את מגשי הקרטון עמוסי הסופגניות הממולאות במזרק בריבה תעשייתית אדומה עם הרבה אבקת סוכר בזוקה מלמעלה.

IMG_20191203_110353_906x1024

אז איך נערכנו? הפכנו את גיגיות הפלסטיק הצבעוניות ("פיילות") שהיו לנו במקלחת בהן השתמשנו לעשיית כביסת היד הקלה, כדי שיהיה לנו מה ללבוש במהלך השבועיים בהם נשארנו בעיירה בין שבת של בית לאחרת.

אז מה היתה מהות ההערכות? ודאי תשאלו.  שטפנו אותם היטב, כדי שיוכלו להכיל את כמויות הקמח, השמרים והסוכר שהערנו לתוכם. האמת, אין לי מושג או זיכרון מה הכנסנו לשם, מאז ועד היום, לצערי אני לא יודעת לעשות "שמרים". אחת הבנות מה"קומונה" ממש שלטה בשמרים, והיא טובה מאוד בזה עד עצם היום הזה. אני רק זוכרת את הלישה האין סופית של המסה הבצקית הדביקה שעמדה להשתלט על הדירה כולה.

ואם תמשיכו ותקשו, "הכיצד? בכל זאת, את כל כך הרבה שנים עקרת –בית?" התשובה שלי לכך מאוד פשוטה. יש לי את "העוגה המנצחת" שלי, עם המתכון המנצח שלי, ואני שמחה לחלוק אותו אתכם.

אודה על האמת, בה מן הסתם תודו גם אתן, חלק מקוראותיי, שכל מי שביקשה ממני אי -פעם את המתכון קיבלה, אפילו מודפס ישירות ל"ווטסאפ" או ל"דואר האלקטרוני, בעיקר כשזה בא אחרי שהנחתי את העוגה בנונשלאנטיות המתבקשת על מרכז השולחן או ה"בופה", נהנית מליקוקי האצבעות והמחמאות, ואומרת בחיוך מתוק מדבש: "זה לא קשה בכלל!". אלו שגם ניסו והסתבכו, ואין אחת שלא הסתבכה עם שכבת הקרם העליונה, ופנו אלי להסבר מחודש, קיבלו אותו באהבה. ככה זה, אין חכם כבעל ניסיון! לא נעים לי להגיד לכם כמה פעמים הנחתי את הקלחת עם ה"קרמל" החרוך בתחתית הכיור, מייבבת חרש, ועושה אותו לפחות פעם אחת נוספת, כדי שאוכל לצקת אותו שוב על ראשה החשוף של העוגה.

IMG_20191215_155524_1024x586

במהלך השנים למדתי לא מעט מתכונים, אבל אני אומרת לכם, זו המנצחת. עבור שניים משלושת ילדיי זו העוגה שמסמלת ו"עושה" בית. כשנוסעים, כשמתגעגעים, כשעצובים, כששמחים, כשחוגגים, כשגדלים בשנה, כשמצליחים, ובעיקר כשחוזרים.

טוב, אז הגענו לעיקר הסיפור, ומה העיקר? לאחרונה  הסופגניות ויצרניהם עשו תפנית משמעותית בעלילה, לא רק שלהן, אלא גם שלנו. אני לא מדברת על העובדה שחודשיים לפני חנוכה הן כבר ניצבות להן גאות על כל ויטרינה וויטרינה, אלא על העובדה שהכל ,אבל הכל עובר הסבה לסופגנייה.

חלקן מהמוסבות, ממש טעימות, חלקן פחות. אנחנו אימצנו טכניקה ופרקטיקה כדי להתמודד עם כל השפע הזה במהלך ימי החנוכה.  החלק התל-אביבי של המשפחה קונה מבחר מן המבחר, ומשלם בכרטיס האשראי של ההורים כמובן. ההורים מברכים על העובדה שהם לא צריכים גם לקחת משכנתה בעבור כל המתיקות הזו. כל סופגנייה נחלקת לארבעה חלקים, כך שגם אפשר יהיה לטעום הכל מהכול, וגם לשמור על מאזן קלורי וסוכרי סביר.

לפני כשבועיים, ישבתי לי עם גיסתי לקפה של בוקר ב"נדב קינוחים", אני חושבת שעוד היינו בשלב החלפת האינפורמציות המשפחתיות מאז מפגשנו בחג הסוכות, כשלפתע הגיע המלצר לשולחננו והניח לפנינו ולכבודנו סופגנייה "על חשבון הבית". לזכותה ייאמר (של הסופגנייה) שהיא היתה גם טעימה מאוד, וגם קלאסית משודרגת. חלקנו וליקקנו את הריבה המשובחת שנזלה על הצלחת.

IMG_20191203_111346_917x1024

הבנתי ששוב הגיע הזמן להתחיל להיערך לקראת חנוכה, הפעם, לא לשטוף את גיגית הכביסה, אולי להתחיל ללכת ל"חלי ממן" כדי להכין מקום לקילוגרמים, או להתחיל לעשות עיגולי נהלל בהליכה, כדי להכין מקום לקלוריות.

ואז באחד מימות השבוע, בלי שום התראה מראש, העלתה אחת מבנותיי מהעיר הגדולה בהודעה ל"ווטסאפ" המשפחתי, את התמונה הזאת.

IMG-20191210-WA0000_1024x834

ברור שהתמרמרתי. הגזימו מעט הסופגניות האלו, לא? ראשית הן ממש הקדימו את זמנן, ועוד ביחס הפוך לגשם שטרם טרח להגיע, ושנית כי עוקץ הדבורה היא עוגה ולא סופגנייה.

שמחה לשתף אתכם במתכון, עוקץ הדבורה-העוגה!

שלב ראשון:

להמיס במיקרוגל 100 גרם חמאה

1 כוס סוכר

1/4 כוס חלב

1/2 אבקת אפייה (כפית אחת)

1 כוס קמח

3 ביצים שלמות

לערבב את כל החומרים במיקסר, ולאפות בחום בינוני (180 מעלות) למשך 20 דקות. לבדוק בעזרת קיסם שיוצא יבש שהיא מוכנה. לא להיבהל, זה יוצא נמוך.  להניח לקרר על השיש.

שלב שני:

1 אינסטנט פודינג וניל

1 כוס חלב

1 שמנת לקצפת

להקציף הכל יחד. לחצות בעזרת סכין את העוגה. למרוח את כל הקרם על החלק התחתון, ולכסות בחלק העליון.

כדאי לעשות זאת בצלחת הגשה גדולה, כדי שיהיה לעודפי הקרם מקום לגלוש לצדדים. כמו כן כדאי להיעזר בצלחת גדולה נוספת כדי לבצע את כל ההיפוך,החיתוך ובניית העוגה. אני משתדלת בשלב הזה להיעזר בזאב אישי שהוא הרבה יותר סבלני ממני לחלקי עוגה מתפרקים, וגם פחות מתרגש כשהכל "מתחרבש", ממילא הקרם העליון יכסה על הכל, והטעם המושלם יכסה אף עליו.

שלב שלישי:

50 גרם חמאה.

1 כפית נס קפה. (הפשוט, מקופסת הפח, זה שבבית בשביל האפייה, או בשביל כאלה שמבקשים מהפשוט, זה של האפייה)

3 כפות סוכר

לערבב על אש קטנה מאוד, בקלחת (כדי שיהיה נוח לפוך) עד שהסוכר נמס. כאשר הסוכר נמס, להוריד מהאש ולהוסיף:

2 כפות גדושות שמנת חמוצה.

שקדים מולבנים ופרוסים.(או אגוזי פקאן אם מתאים לכם)

את כל זה, לשפוך על העוגה. מהמרכז כלפי חוץ, כדי שהקרם יישפך טוב על הכל. לפזר עוד מהשקדים, שיהיה בשפע. וגם, כדי להסתיר את כל הסדקים שנפערו בקונסטרוקציה.

להכניס למקרר, רצוי לכמה שעות (לא חובה) , כדי שיספוג את הטעמים, ו…להתאפק לא ללקק מהצדדים.

 

ביום חמישי, כשסיימתי לאפות, כתבתי לילדיי בקבוצת ה"ווטסאפ": "אמנם לא הכנתי סופגניות 'עוקץ', אבל הכנתי 'עוקץ' לשבת, בואו" ולשמחתי הרבה, הם באו.

אתם יודעים, אם תבקשו ממני שאכין לכם, אכין!

אם תזמינו אותי לבוא אליכם עם משהו, אבוא עם "עוגת עוקץ", אחרי הכל, היא העוגה היחידה  שאני יודעת להכין טוב,

ואם אתם צריכים מילות עידוד ותמיכה בפעם הראשונה או השנייה או השלישית שאתם מנסים להתמודד עם המתכון, ושקרם ה"קרמל" לומד להתיידד איתכם, או אתם איתו, בדיוק בשביל זה אני כאן.

IMG_20191215_155458_1024x735

רק אל תבקשו ממני שאנסה לשחזר את הסופגניות ההן מ"שנת- השירות", לא בגלל גודלן הזערורי, או הררי אבקת הסוכר שבזקנו עליהן, אלא בגלל ריח שמן הטיגון שמילא את חלל ה"קומונה", ואת נחירינו להרבה זמן אחריו. ברגע של ריכוז מירבי, נוכח סופגנייה עדכנית, ריחו עוד עולה באפי.

________________________________________________

תמונות 2,4- הסופגנייה שהוגשה לנו בנדב קינוחים, ל"פני" ו"אחרי"

תמונה 5-תמונות הסופגניות מהעיר שנשלחה אלי על ידי בתי.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.