הבלוג של עדי נבו - על רילוקיישן, שינוי חיים והעצמה!

לחיות את החיים במלואם

כעשור של חיים בבנגקוק הוביל אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב, ולגלות כמה עניין יש במקומות פחות צפויים וקונבנציונליים! בשנה האחרונה בשל רצף של חוויות אישיות קשות יותר וקשות פחות עברתי שינוי דרמטי וחיובי ועליו ובזכותו... +עוד

כעשור של חיים בבנגקוק הוביל אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב, ולגלות כמה עניין יש במקומות פחות צפויים וקונבנציונליים! בשנה האחרונה בשל רצף של חוויות אישיות קשות יותר וקשות פחות עברתי שינוי דרמטי וחיובי ועליו ובזכותו פתחתי את הבלוג הזה! המטרה שלי הינה לעורר השראה ושינוי לכל אחד ואחת לחיות את החיים הכי-טובים-שאת/ה-יכול/ה! עוד בקצרה עליי: מאמנת לחיים וצמתי דרכים, בשיטה קו-אקטיבית מבית הספר CTI, חברה בארגון המאמנים העולמי ICF, בעלת Executive MBA בשיתוף עם קלוג שיקגו. מנהלת את קבוצת הנשים הישראליות של בנגקוק, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאים שונים סביב רילוקיישן, התאקלמות, מעברים, מהשרדות לשגשוג.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מינואר 2020

10 דברים שלמדתי מהקורונה (והיי – רק התחלנו, ראו כמה מהר אני לומדת??)

החיים בתאילנד בשבועות האחרונים, או שכפי שאני קוראת בכל כותרת ישראלית בימינו, “בצל הקורונה”…(גם צל, גם קורונה, אפקט הפחד חוגג כהרגלו!), לימדו אותי כמה דברים מעניינים, על עצמי, על האנשים שסביבי, ועל העולם (על כך כולם יסכימו בוודאי).

בשבוע שעבר, שלחו את ילדיי הביתה לשבוע הסגר, זאת לאחר שהם בילו שבוע שלם בחברת חבריהם בבית הספר ובכל פינה אפשרית. עשו זאת מכיוון שהיינו ביפן עד לפני שבועיים ורק לפני שבוע הוציאו את ההנחייה לבידוד (שבוע מאוחר מדי? או שבוע מוקדם מדי??).

אז הנה כמה דברים שלמדתי בשבוע האחרון:

1. אפשר בקלות לבלות שבוע בבית בעידן 2020! – החל מנטפליקס (מחכה בקוצר רוח לפרק הבא של פאודה!), ועד להזמנת טייק אוואיי (דא). כן, הנקודה הזו אולי ברורה ושקופה לכולנו אבל כשאכן נוצר מצב ובו מחויבים להישאר בבית, אז פתאום זה ממש נוח ומעודד. בידוד מעולם לא היה נוח יותר.

2. לוחמי צדק לא מתים, הם רק מתחלפים – כשהלכנו לאיים על מנהל בית הספר של הילדים, שאם הוא מחזיר את הילדים שלנו הביתה אז שיסגור את בית הספר כולו או ישלח את כל מי שהילדים שלנו באו עימו במגע הביתה גם, עזר לנו ככוסות רוח למת. הוא רק השליח, בתוך קרנבל הכסת”ח העולמי שאנו חיים בו כרגע. כך מצאנו את עצמנו עם הזנב בין הרגליים הולכים הביתה לשבוע, כמו שאומרים, כמו “טטאלה”….בסוף, המנהל הוא הקובע.

3. אני ממש – אבל ממש – אוהבת להיות אחראית לסדר היום שלי ולשעות העבודה שלי! כן אני ממש נהנית לעבוד מהבית, יש לי פינת עבודה מופלאה מול עציצים פורחים ומלא אור ושם יש לי המון השראה לשוחח עם המתאמנים שלי ולהעצים אותם בכל דרך אפשרית! המתאמנים שלי מעצימים אותי וכך היה ובמיוחד בשבוע כזה.

IMG_4371-1

4. מפחיד לשמוע איך המון חברים והורים של ואחים של וכד’ מתמודדים עם מצבים של להרגיש לא רצויים כי חזרו ממדינה בסיכון. פרצופנו האמיתי? או לחץ מיותר שיחלוף כלא היה? קשה לי לדמיין איך אנשים שהתלוננו או סרבו להיפגש עם חבר טוב כי חזר מתאילנד/סינגפור/יפן וכד’, יעבירו את זה הלאה וישמרו על קשר נקי נעים וכייפי כתמיד? אולי נקודה למחשבה וללמידה בשביל כולנו, איך להגיב, איך להגיד את האמת בפנים על מנת לא להסתבך, ואיך לקבל את הסביבה שלנו כפי שהיא, לטוב ולרע….שלא תבינו לא נכון, אפשר להגיד לחבר שלא רוצים להיפגש איתו, זכותו של כל אחד לבחור ממה להילחץ או איך לשמור על עצמו, אבל גם פה – יש דרך ויש מילים שאנו בוחרים.

5. יש לנו המון, אבל המון, תושיה. כשהבנתי שאני צריכה לערוך את השיחה השבועית הרגילה של הקורס שאני לומדת כרגע, בשמונה בבוקר עם שלישיה רועשת בבית, מצאתי חדר מהמם בבניין שלנו שעומד לרשותי, כיף לשבת בו, ומעתה אני יודעת עליו וארד לשם עם הקפוצ’ינו הביתי המהמם שלי כל אימת שארצה!

6. יש דברים שאני תמיד דוחה לרגע שאולי לעולם לא יגיע. גם כשאני יותר בבית, גם כשיש לי כביכול זמן, להגיע לדברים כמו אפייה בריאה וסידור הבית, אני כנראה מאוד מתאמצת לא להגיע לזה. אני קצת נקרעת בין לקבל את זה כמו שזה ולהניח, או לחווט עצמי מחדש למצב של עשייה גם שם, בידיעה שזה אפשרי.

7. הבחירות כמראה לקורונה. משני היבטים, האחד, כפי שמסע הכפשות חסר ביסוס מתנהל בתקשורת לגבי הקורונה, סטייל ״הערבים נוהרים לקלפיות״, בהחלט ״מעודד״ לדעת שגם מקרה הווירוס המסתורי מוגזם ומועצם באופן חסר תקדים בתקשורת הישראלית. בארץ, רגילים כל כך להאכיל בחדשות ובדרמה בכל שעה ושעה, וכך לא פוסחים על כל אמצעי. אל תאמינו לדבר וחצי דבר שאתם רואים ושומעים, ואם לא הייתי לגמרי בטוחה בכך, הקורונה שכנעה אותי. ותודה לאל שכך, גם בהקשר לבחירות השלישיות והמי יודע כמה עוד. היבט שני, והוא קשור באותה המידה, היא המהירות והקלות הבלתי נסבלת שבה הקצו את תאילנד! לבידוד לשבים ממנה. יעד מספר אחד של ישראלים, כשהיו בו בין 20-30 חולים! היום יש מעל 100 חולים כבר במדינות שישראל עדיין לא דורשת מהחוזרים מהן בידוד, אז משהו מסריח, וזאת אולי נגלה בהמשך. ישראל אגב לעניות דעתי תעקוף את תאילנד בקלות במספרי החולים, ואז… מעניין אם תאילנד תגביל כניסת ישראלים גם?

8. שמירה על בריאות, מערכת חיסונית ואורח חיים מעל הכל. עשי כל אלו ואת מוגנת, אני מאמינה בכך בלב שלם. לישון טוב, לאכול נכון עבורך, ולהתאמן ולהיות בכושר. חיידקים כאלו נמשכים לגוף לא בריא ולסוכר. לא מדויק? מדויק לי!

9. אל תוותרי על עצמך אף פעם. גם כשנאלצתי להתגמש עם המטלות שלי בשבוע זה, לא הסכמתי לוותר על עצמי, ואיפה שיכולתי ביקשתי עזרה והמשכתי לקיים את שגרת העבודה והחיים שלי, ללמוד, לאמן ולהתאמן, ללכת ליוגה, פילאטיס, קפה עם חברה וכל מה שאני אוהבת. גם אם החצי השני במשרה מלאה, החיים שלי במשרה מלאה משל עצמם. וצריך שניים לטנגו, בחיי.

10. גם לחץ הקורונה בישראל, לא מרחיק אותי מהחלום של לחזור לגור בה. למה? כי אני מפוקחת ממילא ולא חידשתי לעצמי כלום, עם ובלי הווירוס. אני רוצה לחזור לבית שגדלתי בו, אל האחים שלי, חברות הילדות שלי ולנופי נערותי, ולא לתקשורת הלוחצת ולפוליטיקה המחורבנת. עולם כמנהגו נוהג.

לסיכום, קורונה מלמדת אותי סבלנות, גמישות מחשבתית ותכנון מחדש! גם ניהול משברים שניתן לנתח כיצד מתבצע במדינות שונות, והמון מה ללמוד שם (סינגפור לעומת תאילנד למשל). גם יכולות שמירה על קור רוח, גם בבית (ילדים שבוע בלי לימודים!) וגם בחוץ, כשרבים מסביבך מתחילים להלחיץ ולהילחץ, להחליף המוני מידע שגוי…אולי זה הזמן להתרחק מחלקם.

IMG_4362-1

זכרי, הסיפור שלך הוא מה שאת בוחרת שיהיה ואיך שתבחרי לספר אותו.

אז מה את לומדת מהקורונה?

רפואה שלמה לכולם.

לפעמים רק צריך למצוא את הפינה השבועית שלך

לפעמים רק צריך למצוא את הפינה השבועית שלך

עוד מהבלוג של עדי נבו - על רילוקיישן, שינוי חיים והעצמה!

תצוגה מקדימה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי כעשור של חיים בבנגקוק הוביל אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב, ולגלות כמה עניין יש במקומות פחות צפויים וקונבנציונליים עבורי! בשנה האחרונה עברתי שינוי דרמטי וחיובי ועליו ובזכותו פתחתי את...

תגובות

פורסם לפני 5 months
תצוגה מקדימה

סיפור על חברות, בריאות ושקט...החיים ברילו

מה בסך הכל רציתי? חצי שעה של שקט לאכול ולעשות עוד דברים לא נחוצים על המסך שלי? אמרתי לעצמי כך שבוע שעבר כשמישהי פשוט התיישבה בשולחן שלי. ואמרתי, אה, כאילו, דא, אני יושבת פה, ובכל זאת, היא המשיכה לשבת. ושאלה אם זה בסדר, במין...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

מה כבר יש לי לחדש? ה-כ-ל! על השנה ששינתה את חיי

פתאום זה הכה בי - ממש כמו הקלישאה, כרעם ביום ממש בהיר. אולי מצב הרוח לא היה בשיא אבל הבנתי בכל עצמות גופי. אני חייבת לכתוב את הסיפור שלי. אני חושבת שהבנתי את זה כששמתי לב כמה פוסטים אני מעלה בפייסבוק לאחרונה שלא כתמיד, ושאלתי...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה