הבלוג של עדי נבו - על רילוקיישן, שינוי חיים והעצמה!

לחיות את החיים במלואם

כעשור של חיים בבנגקוק הוביל אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב, ולגלות כמה עניין יש במקומות פחות צפויים וקונבנציונליים! בשנה האחרונה בשל רצף של חוויות אישיות קשות יותר וקשות פחות עברתי שינוי דרמטי וחיובי ועליו ובזכותו... +עוד

כעשור של חיים בבנגקוק הוביל אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב, ולגלות כמה עניין יש במקומות פחות צפויים וקונבנציונליים! בשנה האחרונה בשל רצף של חוויות אישיות קשות יותר וקשות פחות עברתי שינוי דרמטי וחיובי ועליו ובזכותו פתחתי את הבלוג הזה! המטרה שלי הינה לעורר השראה ושינוי לכל אחד ואחת לחיות את החיים הכי-טובים-שאת/ה-יכול/ה! עוד בקצרה עליי: מאמנת לחיים וצמתי דרכים, בשיטה קו-אקטיבית מבית הספר CTI, חברה בארגון המאמנים העולמי ICF, בעלת Executive MBA בשיתוף עם קלוג שיקגו. מנהלת את קבוצת הנשים הישראליות של בנגקוק, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאים שונים סביב רילוקיישן, התאקלמות, מעברים, מהשרדות לשגשוג.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מינואר 2020

פתאום זה הכה בי – ממש כמו הקלישאה, כרעם ביום ממש בהיר. אולי מצב הרוח לא היה בשיא אבל הבנתי בכל עצמות גופי. אני חייבת לכתוב את הסיפור שלי. אני חושבת שהבנתי את זה כששמתי לב כמה פוסטים אני מעלה בפייסבוק לאחרונה שלא כתמיד, ושאלתי את עצמי ברגע של סקרנות אישית, מה המטרה שלך בעצם?
ואז הבנתי. אני מנסה לספר את הסיפור שלי, לעורר השראה ועניין בתהליכים העוצמתיים שאני עוברת בשנה האחרונה, שמובילים אותי למקומות פשוט מאתגרים, קסומים, מופלאים, מעניינים!
אז בואו ונתחיל. אני עדי ואני גרה עשור בתאילנד, בבנגקוק.
עברתי בלי עבודה, בלי שפה, בלי לדעת בכלל כמה זמן ומה נעשה פה, עם בעל קיבוצניק לשעבר, שאמר לי בזמנו שעל גופתו המתה שיעבור לגור איתי בתל אביב, ואז רגע אחרי כבר שיכנע אותי שנעבור לבנגקוק.
גם תינוק בן שנה וחצי שלא ידע מהחיים שלו עבר איתנו אז, ועד היום בגיל 11 הוא שואל אותנו למה לעזעזל עשינו את זה… בכל הווייתו הוא רוצה ומשתוקק לגור בישראל, וכן… אני יודעת שהוא מכיר את ישראל רק מהחופשות, ועדיין.
בעשור הזה שלנו פה הספקתי די הרבה, להקים פה חברה, לעשות תואר שני במנהל עסקים בתוכנית בינלאומית ויוקרתית, ללדת עוד פעמיים פלוס הפלה אחת… כן הדבר הזה שרובנו לא משתפות אותו בכאב, הוא קורה כמעט לכולנו. שתדעי. שאת לא לבד…
לאחר כמה שנים חווייתיות ביותר חברתי להקים באסיה את המשרדים של חברת היטק ישראלית גדולה ומצליחה, בשש שנים עברנו משני איש למעל 200 רק באסיה. זו היתה דרך מטריפה שכללה לילות טרופי שינה של שיחות בכל העולם או טיסות ליליות שבסופן התחיל יום עבודה עמוס פגישות. נהניתי כמעט מכל רגע.
אך לאחר חופשת הלידה של הבייבי השלישי והאחרון שלי, עולמי התהפך.
ראשית, לא נהניתי יותר מעבודתי. לא הרגשתי את תחושת ה-היי שהייתה טמונה בריגוש והעניין שהיה שם כל השנים, בהצלחה המסחררת נטולת השינה.
שנית, גיליתי שמתנת הלידה שלי, בין השאר, כללה גם דלקת פרקים. כן זו המחלה הזו שאתם חושבים שיש רק לזקנים, אבל לא כך הדבר. זו מחלה אוטו-אימונית, נפוצה ביותר, בעיקר אצל נשים בגילאי 30-50, ובעיקר פורצת לאחר שהגוף עובר טראומה, כמו לידה. מצחיק שדווקא הלידה הזו היתה חווייה מתקנת ומטריפה בשבילי, לאחר לידה בניתוח קיסרי בלידה קודמת. אז כך ייצא שכמה חודשים אחרי הלידה החלו בגוף שלי כאבים בלתי נסבלים, לאט לאט מיום ליום יותר ויותר, עד שכשקמתי בבוקר כבר לא יכולתי לפתוח את כף היד שלי מכאבים, שאיתה ישנתי קפוצה כל הלילה, לא לפני שנתתי למים חמים לזרום ולשחרר את האצבעות כחצי שעה. דמיינו לכם מצב שבו שלושה ילדים וביניהם תינוקי, ואני צריכה להגיע לעבודה בבוקר, ולוקח לי לפחות שעה רק להכין את עצמי למצב שמאפשר לי להתלבש!
ובכן לוחמת חיים שכמותי לא נתנה לכל אלו לעצור אותה! יום יום המשכתי ללכת לעבודה שאינני נהנית בה, לעיתים בקושי להיות מסוגלת ללכת למטבח לעשות לעצמי קפה, ואף אחד או אחת סביבי אינו יודע מה עובר עליי!
לא עבר זמן רב ובו התחלתי למעשה תהליך אישי פנימי עמוק של חקר עצמי בו הבנתי שאני לא במקום בו אני צריכה ורוצה להיות. גיליתי את עולם האימון – LIFE COACHING – הבנתי שברצוני ללמוד אותו ולעסוק בו, הבנתי שהתהליך הזה הינו משנה חיים והתחלתי לעבור אותו בעצמי עם מישהי מדהימה שהיתה לה פרספקטיבה מושלמת בשבילי של חיים באסיה, ניסיון בבנייה עצמית, גילוי המסע, שעזרה לי ממש לגבש את הדרך שלי, ולא האמנתי על עצמי כמה הכל היה בהיר וברור פתאום. מי אני. מה אני רוצה לעשות בחיים (כשאהיה גדולה?…). כן וגם העובדה שאני רוצה לחזור הביתה, אבל זה לפוסט אחר.
מאז ועד היום קרו כמה דברים שהעצימו וחיזקו את הדרך שלי והבהירו לי עד כמה אני במקום הכי טוב שיכולתי להיות בו.
הדבר הראשון והגדול ביותר הוא שאיבדתי חברת אמת למחלת הסרטן הארורה. שמה הינו ג’יה, וגרנו זו לצד זו באותו הבניין בבנגקוק ארבע שנים. הילדים שלנו גדלו יחד. היינו שם אחת בשביל השניה, בכל מובן ובכל דרך שיכולנו.
ביום שבו האישה המופלאה הזו, שהיתה אחד האנשים החזקים, היפים והאופטימיים שהכרתי בחיי, נפרדה מהעולם, בגיל 40 וקצת, הבנתי, שהחיים קצרים ופשוט משוגעים, מדהימים וקשים, מופלאים וטראומטיים, ואני לא אתן לאף יום שלי להתבזבז יותר. לא לא לא. לא אתן. לא עוד.
וכך בחצי השנה האחרונה כשג’יה מלווה אותי ברוחה ופניה היפות מהדהדות לי בלב ובנפש, סיימתי קורסים מאוד אינטנסיביים של אימון לחיים, בבית הספר CTI, שהינו הכי נחשב והכי יקר (מעל 12 אלף דולר, לא כולל תהליכי האימון, הטיסות, המלונות….!) ויוקרתי בעולם שנמצא פיזית במעל 25 מדינות. נסעתי כל חודש לסינגפור ולישראל ובתום חצי שנה אני יכולה להגיד בבטחה, שמעבר לכך שזכיתי להתעצם, לצמוח, ולגלות את עצמי מחדש, זכיתי להכיר בקורסים את האנשים הכי יפים, מהמדריכים ועד התלמידים, שרוצים כמוני לשנות את עולמם לטובה, וכך כולנו יחד, כמעט כמו יחידה אחת, יצאנו אל הדרך הזו של לעשות את העולם יפה יותר, עבור עצמינו, ילדינו, בני הזוג שלנו, וכל מי שיגלה את עולם האימון בהתקשרות כזו או אחרת איתי או עם כל אחד אחר.
ונחשו מה עוד קרה מאז, שעזבתי את העבודה השוחקת והלא מספקת? ומצאתי את ייעוד חיי?
נכון. ניחשתם. נרפאתי מדלקת הפרקים. כן אני לוקחת תרופות לכל החיים כי חייבים אבל המחלה ברמיסיה ואני דואגת לעצמי בכל דרך אפשרית כך ששם היא תישאר. נתתי לה חיבוק ואמרתי תודה, על כל מה שלימדת אותי, אינני זקוקה לך יותר. הבנתי. התעוררתי. השתניתי. התפקחתי. בשנה הזו, לא היה לי זמן לדבר עליה או לחלוק אותה עם אחרים, הייתי עסוקה בלרפא אותה, וכעת אני יכולה לספר עליה, קצת בגאווה וקצת בלית ברירה.
אבל, למה, אני כותבת את כל זה בכלל? כי אני מאמינה שכל אחד ואחת מאיתנו שמרגיש שצריך שינוי, שיפור, תפנית, ופשוט אוזן קשבת, מגיע לכם. כי אני מאמינה שכל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד, וככל שנעשה הכל כדי לחיות את חיינו הכי טובים שנוכל, יקרו פה ניסים. אולי הממשלה לא תתחלף, השחיתות לא תיפסק, מחלות ואסונות יקרו, אבל בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, יהיה טוב יותר. הדור שלנו פה כדי לעשות שינוי ושיפור, משמעותי בצורה כזו שתשפיע על ילדינו ותשאיר אחריה גלים ותרועות.
אני פה בשביל לתת. ובמקום הזה של השפע, של הנתינה, הכל אפשרי. אם את צריכה את השינוי, מגיע לך אותו.
אסיים בציטוט שמישהי יפה שלחה לי היום:
“אל תיתנו לזיקים חסרי התחליף של האש שלכם לדעוך בזה אחר זה, בביצות חסרות התוחלת של הבערך, של הלא-בדיוק, של העדיין-לא, של הבכלל-לא. אל תיתנו לגיבור שבנפשותיכם להיכחד, בודד ומתוסכל, בגלל החיים שמגיעים לכם, אך אף פעם לא הצלחתם להשיג. בדקו את הדרך שלכם ואת טיב מאבקכם. העולם שאתם משתוקקים אליו זמין, הוא קיים, הוא אמיתי, הוא אפשרי, הוא שלכם.” – איין ראנד.

לזכרה של ג’יה שלי, ולחיי כולנו…ולחיי הבלוג החדש שלי, באהבה, עדי.
(כל תגובה, שאלה, הצעה, ועניין יתקבלו בברכה ובכבוד!).
dr-seuss

עוד מהבלוג של עדי נבו - על רילוקיישן, שינוי חיים והעצמה!

תצוגה מקדימה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי כעשור של חיים בבנגקוק הוביל אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב, ולגלות כמה עניין יש במקומות פחות צפויים וקונבנציונליים עבורי! בשנה האחרונה עברתי שינוי דרמטי וחיובי ועליו ובזכותו פתחתי את...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

האם את סנדלר? יחפנית? או "הולכת את הדיבור שלך"?

תגידי זה לא מדהים אותך לראות אנשים שאת יודעת שיכולים אחרת, ולמרות כל הכלים והראייה הרחבה שלהם את העולם, בוחרים שלא? למשל לראות חברה שהיא בעולם הרפואה שבוחרת לעשן. לראות חבר שרוצה להישאר בכושר ובריאות, אוכל בלי...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

למה היתה לי היומולדת כמעט הכי טובה אי פעם? (ולא עשיתי כלום לחגוג!)

קשה לי להסביר את זה, אבל כל השנים בימי הולדת, גם כילדה וגם כשהתבגרתי (למרות שאני תמיד מרגישה ילדה וזה טיפה עצוב כשאני רואה את הקמטים שלי...) היו לי ציפיות גדולות מהאנשים סביבי, לחגוג לי, לקנות לי, להתקשר אליי, ולקרקר...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה